סופה של דרך השלום ותחילתה של דרך הייסורים

סילבן שלום הודיע על פרישה מהפוליטיקה:

"קצתי בדרך הייסורים שאני עובר ונאלץ להעביר את משפחתי. בנסיבות אלה החלטתי לפרוש מתפקידי כשר וכחבר כנסת"  

אם להאמין לידיעות המצטברות נראה שעד לשלב שבו התחילו התלונות, הוא לא סבל במיוחד מהדרך שעשה עד אותה עת. כעת הוא סובל. אבל הוא לומד את  השיעור של ינון מגל - ואל תגידו שהוא פרש בגלל ההאשמות או בגלל המתלוננות.
עם כזה צבר של דיווחים, סביר הרבה יותר לומר שכבוד השר פרש בגלל מעשים שעשה בעבר.

ההגינות מחייבת להודות , כפי שנכתב במקום אחר לגבי האפשרות לדעת מה באמת קרה בענייני האינטימיות הכפויה מעשי-ידיו של ינון מגל, כי ייתכן שלעולם לא נדע את הכל לגבי מעשי-ידיו של סטיב. האפשרות הזו סבירה במיוחד נוכח המטריה המשפטית האינטנסיבית שעתידה ללוות את סילבן שלום מעתה, באדיבותה של רעייתו הנאמנה והמסורה.
מצד שני, מותר לקוות שאם הפרסומים נכונים, גם הצדק ייצא לאור. אחרי הכל, גם למשה קצב היתה סוללת סניגורים, וגם לצדו עמדה אישה מסורה, וכולנו יודעים איך הוא גמר.

זה עצוב נורא
במיוחד לאור הדרך המטאורית שבה נסק הבאר-שבעי יליד-טוניס הזה אל צמרת הפוליטיקה והחברה בישראל
אבל אם מדברים על ידיעה ציבורית ולא משפטית,
כולנו נסכים שקשה להאמין
שאדם סביר היה מוותר על המעמד לו זכה סילבן שלום
נוכח האשמות שכאלה
אם מאחורי העשן הרב
לא היתה גם אש.

ואם היתה אש,
אז את הרחמים נשמור לאשתו, לילדיו, לאמו.
ואותו נלווה בדרכו החוצה מחיינו במבט ביקורתי ומאוכזב.
ציפינו ממך להרבה-הרבה יותר, סילבן שלום.
אתה היית נער פוסטר לאפשרויות שהחברה הישראלית מציעה.
וזה מה שבחרת לעשות עם כל מה שבנית בעצמך ובזכות מה שקיבלת.

האם יבוא יום שבו נגיע אל קצה הדרך המרוצפת בתדמיתם האבודה של פוליטיקאים וניצבים ונביט הלאה משם אל נתיב שיהיה נקי מחשיפות על ערוותם של נציגי-הציבור שלנו?
האם יקרה הדבר הודות לאנשי-ציבור ראויים, שיפסיקו להעביר אותנו את נתיב הייסורים הזה?
כדי שנוכל להאמין שהיום הזה יבוא.
אין לנו מנוס עתה,
אלא להתמסר לדרך הייסורים הזו,
ולקוות שלא מדובר בסיפור העתיק על סיזיפוס והסלע
אלא על המשל העתיק על הצפרדע וכד השמנת.