עם יד על הלב: אם היית בוחר אישית את הנציג שלך בכנסת, היית מעדיף שהוא יהיה יוסי שריד או אורן חזן ?

יוסי שריד נפטר אמש, בגיל 75.

היה בו משהו, ביהירות שלו,
בביטחון הזה שהוא צודק - גם כשהוא טעה,
ובחוסר-היכולת האינהרנטי שלו להודות בטעויות,
שהיה יכול לחרפן אותך כשהקשבת לו או קראת מדבריו.

ובכל זאת,
מעולם לא היה לי ספק
בכך שהוא ציוני גדול
ופטריוט ישראל דגול.

כל מי שחושב אחרת,
כדאי לו שייזכר בכמה עובדות מחייו של יוסי שריד ז"ל
שהופכות אותו לפוליטיקאי
מהסוג שממנו אנחנו צריכים יותר ויותר
ומקבלים פחות ופחות:

• פעמיים במהלך הקריירה הפוליטית שלו, עבר דירה כדי להפגין הזדהות עם תושבי הצפון:   בשנת 1974 עבר עם אשתו ושני ילדיו להתגורר בקרית שמונה, שם נולד גם בנו השלישי, ובמהלך התקופה לימד בבית הספר התיכון בעיר בהתנדבות. בשנת 1999 עבר עם אשתו  למושב מרגליות הממוקם על גבול לבנון, הפעם בלי ילדיו, שכבר גדלו ועזבו את הבית. בשני המקרים עשה זאת על רקע המצב הבטחוני בצפון. בפעם הראשונה לאחר פיגוע הטרור הקטלני בקרית שמונה ובפעם השניה כמהלך לקראת הימים הקשים שציפו כי יבואו אחרי הנסיגה המתוכננת של צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון ולא באו.  
• כשעזב את משרד החינוך בממשלת אהוד ברק, מספר ראשי ערי-פיתוח, חלקם מהליכוד, הפצירו בשריד שלא לפרוש. "בפגישה עמו הודו לו על תשומת הלב המיוחדת ועל התקציבים שהעניק כשר החינוך למערכות החינוך בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה, וטענו כי בתקופתו התקדמה מאוד מערכת החינוך ביישובם. העזיבה היתה על רקע פרישת מרצ בהנהגת שריד מהממשלה של אהוד ברק. מדוע עזבה? בגלל סכסוך ממושך בין שריד, שר החינוך, לבין סגנו, משולם נהרי מש"ס? מדוע הסתכסכו? על רקע כספים מחוץ לתקציב הרגיל שהובטחו לש"ס במסגרת ההסכמים הקואליציוניים.
• התנגדותו למלחמת לבנון הראשונה ידועה, עוד מראשיתה של המלחמה. הוא היה חבר הכנסת היחיד מטעם המערך שלא הצביע בעד המלחמה. עם זאת, ב-1985 (אחרי החלטת הנסיגה מלבנון) שריד שהתנגד לתופעת הסרבנות לשירות בצה"ל, התנדב ושירת במשך חודש כנהג ג'יפ וליווה שיירות בלבנון. 

שריד היה, כמו שאמנון דנקנר כתב עליו פעם, נצר "לדור של פוליטיקאים שבוער בהם הרצון לשמש דוגמה אישית, להתנדב, לעשות משהו שכולו הקרבה."

יהי זכרו ברוך.