יום שבת, 12 בדצמבר 2015

אילוף הסורר או אילופה של הסוררת ?

הארץ דיווח השבוע על פניה מטעם שרת התרבות, מירי רגב, למוזיאון ת"א, בנוגע לכסא בעל מבנה של צלב קרס אשר הוצג בתערוכה של האמן אורי קצנשטיין

המוזיאון הפנה את מנכ"ל משרד התרבות, יוסי שרעבי, אל האמן עצמו,
ועל פי הדיווח, התפתחה לאחר מכן שיחה משולשת רגב-שרעבי-קצנשטיין,
בסיומה השרה החמיאה לאמן על הרעיון המקורי וסוכם כי יוספו דברי-הסבר לעבודה,
כדי למנוע מצב בו אנשים ייפגעו מהיצירה בלי להבין את משמעותה.

התגובה של עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח מאלפת:
"יכול היה לחמם את הלב לשמוע ששרת התרבות מתקשרת לאמן כדי לדון איתו על יצירתו. הצרה היא שצעדה של רגב נועד להלך אימים על מוסד תרבות ועל אמן בשל יצירת אמנות שאיננה נושאת חן בעיניה זו עוד דוגמה לניצול לרעה של כוחה. אמנות איננה אמורה לשאת חן בעיני השלטון או לעמוד בסטנדרטים של אסור ומותר שהשלטון מתיימר לקבוע. שרת התרבות מנסה להחניק דעות, עמדות ואפילו דימויים שאינם עולים בקנה אחד עם דעותיה הפוליטיות והשקפותיה האישיות — ואין סכנה גדולה מזו לחופש היצירה".
הבעיה היחידה עם התגובה האוטומטית הזו של מגן זכויות האזרח היא העובדה
שעל פי משרד התרבות, בשיחה עם רגב,
קצנשטיין עצמו ציין
שבתערוכה זהה שהציג באירופה הוא נדרש להעמיד דברי-הסבר לצורך זה בדיוק,
וכי הוסכם שכך ייעשה גם בתערוכה במוזיאון ת"א.

האומנם כל-כך נורא ששר/ה בישראל פונה לאמן ומבקשת לשוחח איתו לגבי יצירה שפוגעת בציבור,
ולבקש שיסביר את היצירה כדי להפחית את הפגיעה ?
האומנם כל שיחה היא החנקת עמדה?
מה לגבי מבחן התוצאה?
הרי במקרה הזה לא רק שקצנשטיין לא יצא נפגע או מדוכא - הוא יצא מועצם.

ובואו נזכור -
בניגוד לאירועים קודמים,
רגב לא איימה לקנוס, להקפיא או למנוע תקציבים 
היא לא פעלה לביטול המיצג
ואפילו לא קראה לאף אחד 'סרטן'.

אם כבר, הולך ומתקבל הרושם, שמי שמהלכים עליה אימים והיא הולכת ומתיישרת על פי המצופה ממנה, היא דווקא מירי רגב עצמה.

ובואו נזכור - הארץ עצמו היה זה שבחר לסקור את התערוכה של קצנשטיין תוך התמקדות באותו כסא מעורר תשומת-לב, באמצעות הכותרת הראשית: "האמן אורי קצנשטיין טיפל בפוסט טראומה שלו באמצעות כיסא בצורת צלב קרס"

מה שמותר לעיתון איננו מותר לשרה ?

אין תגובות:

פרסום תגובה