בין פנטזיה לקונצפציה

נתניהו מפנטז על ייצוא גז מישראל לכל האיזור. למצרים, לירדן, לטורקיה, לקפריסין.
לא נעים להפריע לאדם באמצע חלום רטוב.
אבל לישראל אין מספיק גז לייצא לכל המדינות האלה.
וחלק מהן בכלל לא צריכות אותו.
למצרים למשל, יש הרבה יותר גז מישראל.
ובדיוק כמו בישראל, גם שם, רובו עמוק בתוך הים, ויותר משעושים איתו משהו - מדברים עליו.
למה?
בגלל משהו שנתניהו, איך נאמר בעדינות, מעדיף לא לדבר עליו.
מחירי האנרגיה בעולם יורדים.
הנפט הגיע היום לשפל של שבע שנים.
מבט בגרף מחירי הגז הטבעי מראה ירידה אחרי ירידה.
למה נתניהו מתעקש לירות לנו ברגל, במקום לתת למשק שלנו את האפשרות
להשתמש בגז הזה לצרכים שלנו?
מה כל-כך נורא שהמשק המקומי יקבל עדיפות לגז באופן שיבטיח מחירי אנרגיה נמוכים
לא רק עכשיו אלא גם בעוד 15 שנה ?

בהעדר התייחסות רצינית מצד הממשלה
(אבל תוך התייחסות אל היושבים בה כאל אנשים רציניים)
אי-אפשר שלא להיזכר בתקופה אחרת שבה אנשים רציניים (מאוד)
התנהלו בצורה קטסטרופלית (להחריד).
כן - אין דרך אחרת לתאר את התנהלות הממשלה בנושא הגז אלא כקונצפציה.
ממש כמו ההיא של חורף 1973.

האומנם רק ועדת החקירה בעניין אובדן משאב הגז הלאומי
(זו שתשב על המדוכה בעוד 25 שנה)
תדון בקונצפציה שעיוורה את עיני הממשלה ?

או שמא בג"ץ יציל את מדינת ישראל מהקונצפציה הזו?