יום שלישי, 16 בפברואר 2016

בדרך על שביל הזהב אל הברירה הכוזבת

במדינה דמוקרטית
אנחנו לומדים
להגיע לפשרות
כדרך הנכונה להתנהל

אבל יש מצבים
בהם השביל הזה של הפשרה
איננו מוביל אל תוצאה ראויה

חשבו על הדיאלוג בין
המשעבד לבין המשועבד
הרוצח וקורבנו
הרוחש רע והתמים.

הבעיה שלנו היא 'שקרים גדולים'
מהם? שקרים כה גדולים
עד שרוב שומעיהם
מניחים שאיש לא יעיז לעוות את האמת
בצורה שכזו
ולכן הוא חייב להיות אמת.

ישראל מתמודדת עם 'שקרים גדולים'
עד שאפילו בתוכה יש רבים מדי
המאמינים בהם

ומה אתכם?
באיזה שקר גדול
אתם מאמינים ?



יום שני, 15 בפברואר 2016

הנצחה והעדרה

לפני 3 (שלושה) חודשים, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לנסות ולכתוב בלוג פוליטי ברצף. הנסיון היה מאלף עבורי ואני מקווה שגם הועיל במשהו עבור קוראיו.

עכשיו, כשהגיע הזמן לסיים ולהמשיך הלאה,
בפוסט הלפני-אחרון, חשבתי שכדאי להתייחס לתמונת הרקע של הבלוג.
חלק לא קטן מהקוראים זיהו שמדובר בפראפרזה על הר רשמור האמריקאי,
בו מונצחים 4 מגדולי האומה שלהם.

בהר רשמור שלי מונצחים כמה וכמה מראשי הממשלה שלנו.
תסכימו איתי שבישראל אי אפשר להסתפק רק ב-4
והאמריקאים האלה, מה הם בכלל מבינים?

אבל כמו שכבר שאלו אותי, עוד כשהתמונה נראתה לראשונה,
יש כמה וכמה ראשי-ממשלה שלא זכו להגיע ל'הר רשמור' שלי.
למה זה קרה להם ?
  • שמעון פרס - הוא דווקא היה ראש ממשלה מצויין. אבל הוא גם קיבל פרס נובל שלא הגיע לו. וחוץ מזה, האם יש דרך טובה יותר להנציח את הלוזר הנצחי בעוד אנדרטה אחת אליה לא זכה להגיע?
  • גולדה מאיר - הרבה יותר מראש ממשלה טוב, היא היתה שרת חוץ מצויינת. אם יש דוגמא לכלל שמנהיגות צריכה להינתן למי שלא רוצה בה, זה מי שהיה צריך להיות ראש ממשלה במקומה, פנחס ספיר.
  • אהוד ברק - אני באמת צריך להסביר ? נדמה לי שאין קונצנזוס גדול מההסכמה שלא היתה בהיסטוריה הפוליטית של עם ישראל בדורות האחרונים אכזבה גדולה יותר מהאיש הזה. הבטחה גדולה שאת שברה אפשר רק להבין אם זוכרים את המצב בו הוא קיבל את המדינה לידיו ואת המצב בו הוא העביר אותה לידי אריאל שרון ז"ל. 
  • משה שרת - עוד שר חוץ מעולה שטיפס גבוה מדי. מזכיר קצת את ביבי, לא? אלא שביבי היה שר חוץ תקופה קצרה מאוד בקריירה שלו, וזו אולי הטרגדיה הגדולה ביותר שלו. או שאולי זו בכללה הטרגדיה הגדולה ביותר שלנו? אבל אני סוטה מהעיקר. משה שרת שילם במקומו על הר רשמור המקומי כשבחר לסגור חשבון עם דוד בן גוריון בועידה ההיא, אז כשבן גוריון נלחם על מנהל תקין והפסיד, ואת ההפסד ההוא כולנו משלמים, עד היום.
  • אהוד אולמרט - הדבר הכי עצוב בטרגדיה של אהוד אולמרט, זה הדמיון הפוטנציאלי שלו ללוי אשכול. הוא היה יכול להיות טוב כמו לוי אשכול. אבל ההסתבכויות שלו בפלילים לקחו אותו מהפוליטיקה, ועד היום קשה לי להחליט מי נפגע מזה יותר - הוא או אנחנו. וחוץ מזה, אנחנו לא ש"ס. כאן לא סוגדים לעבריינים מורשעים. את השיקום שלו שאולמרט יעשה במקום אחר.
  • לוי אשכול - הוא היה ראש הממשלה הטוב בהיסטוריה של מדינת ישראל ואף אחד לא זוכר לו את זה. זה יהיה עלבון לו ולזכרו לשים אותו במחיצה אחת עם כל האגואים הנפוחים של האבות המייסדים האחרים. המציאות שלנו היתה נראית אחרת לגמרי, אם רק היה לו קצת יותר אגו, והוא היה מתעקש להישאר שר הביטחון במלחמת ששת הימים. רק דמיינו את הפתרון שלוי אשכול היה מעצב על הר הבית אחרי הנצחון, ללא מעורבותו של משה דיין, ואולי תבינו על מה אני מדבר. ואם קשה לכם להבין מה כל הרעש שאני עושה סביב לוי אשכול, תחשבו על ישראל של 1968-1969, לקראת מותו של אשכול, ותשוו אותה לישראל של היום. 

יום ראשון, 14 בפברואר 2016

נתניהו ממשיך להפריח גז

נתניהו התייצב מול שופטי בג"ץ ולא התבייש לדבר איתם על כך שאם ישראל לא תייצא את הגז " מדינות אחרות ילכו לאויבנו וייקחו מהם". כאילו שיש איזושהיא פרופורציה בין היקף מאגרי הגז של ישראל ושל איראן.

האומנם שופטי בג"ץ לא יודעים מתמטיקה פשוטה ?

ואם הם יודעים, האומנם ראוי שהם יקבלו טיעונים שחוסר-ההגיון והעדר הקשר ביניהם לבין המציאות זועקים לשמיים ?

אפשר רק לקוות שאכן, כפי שאמר בגין פעם, יש שופטים בירושלים, והם יידעו לסמן לאיש שהוא ראש הממשלה, שפעל כמחליף שר האוצר הנבצר, החליף את שר הכלכלה, ועשה את כל מה שיכל כדי לאבד את משאבי-הגז של ישראל, שהוא חצה את הקוים:

  • שיקול דעתו בנושא הזה איננו במתחם הראוי והסביר. 
  • התנהלותו בנושא הזה איננה מקובלת במשטר דמוקרטי. 
  • הגיע הזמן לחשוב מחדש על הנושא - מההתחלה. 

אסור לחלום ? 

יום שבת, 13 בפברואר 2016

אינך יכול לתת את מה שאין לך

אינך יכול לתת את מה שאין לך טוען המזרחן מרדכי קידר
כשהוא מסביר מדוע לא יהיה שלום במזרח התיכון בין ישראל לשכנותיה
כל עוד לא יהיה שלום בין הערבים לבין עצמם:


יש משהו מושך מאוד בטיעון זה של קידר.
אבל יש בו גם בעיה בולטת.

עובדה, לישראל יש הסכמי שלום יציבים עם שתי מדינות:

  1. מצרים 
  2. ירדן 

יתרה מכך, לישראל יש יחסים לא רשמיים יציבים עם כמה וכמה מדינות במזרח התיכון
(ששמן לא יוזכר מטעמים ברורים, אבל שלפחות לגבי חלקן, הסוד כבר מזמן גלוי לגמרי).

איך נבדיל בין הערבים שיודעים לעשות שלום לבין אלה שאינם יודעים לעשות שלום ?

יתרה מכך, במקרים מסויימים, ייתכן שעצם הסכם השלום ישנה את התהליכים הפנימיים באותה מדינה. אחרי הכל, מצרים של ערב הסכם השלום עם ישראל היא איננה אותה מדינה שלאחריו. התודעה היא קצת אחרת, אחרי מהלך שכזה.

אם כבר אפשר לטעון את ההיפך: בזכות עשיית השלום עם ישראל, ילמדו הערבים לעשות שלום בינם לבין עצמם.

ואם הטענה הזו נכונה, מה האחריות המוטלת עלינו ? 

יום שישי, 12 בפברואר 2016

עתיד מפחיד עם יאיר לפיד

התקשורת מדווחת כי תקנון מפלגת "יש עתיד" שונה 
כך שיו"ר המפלגה, יאיר לפיד, 
ימשיך בכהונתו עד לבחירות לכנסת ה-23.
כן, הוא ימשיך כשליט יחיד,
ללא התמודדות והוא יבחר לבדו את רשימת יש עתיד לכנסת ה-21 ולכנסת ה-22.

השינוי נעשה בלי הודעה לתקשורת.
כולנו מבינים מדוע יאיר לפיד עשה את זה.

אבל מדוע חברי מפלגתו משתפים פעולה עם
שינוי המוודא כי מפלגתם תמשיך להתנהל
תחת שלטון יחיד הרבה אחרי
שתקופת הקמתה הסתיימה ?

האומנם הם מאמינים שמפלגתם מתמצה
ביאיר לפיד ? הוא המנהיג היחיד שיכול להוביל אותם ?
אמונה מהסוג הזה אפיינה הרבה משטרים בהיסטוריה. אבל לא דמוקרטיה.

אולי הם סבורים שרק יאיר לפיד מסוגל לנצח את נתניהו ?
מבט מפוכח על שתי ההתמודדויות שהוביל יאיר לפיד מאלף. אפילו כשהוא גנב
את רוב הישגי המחאה החברתית, לפיד לא הצליח להגיע לשלטון. 
ולא במקרה. אין לו את הכישורים הפוליטיים של נתניהו.

האנשים היושבים ב"יש עתיד" יודעים את כל זה בדיוק כמוני וכמוכם.
אז למה הם נותנים ללפיד להמשיך ולשלוט כדיקטטור במפלגה שלהם ?
ממה הם מפחדים ?

משום מה נזכרתי במשל יותם (שופטים,ט). זוכרים ?
"ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.
ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.
יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.
יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.
יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.
טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן."

יום חמישי, 11 בפברואר 2016

מעשה במהפך: בנימין נתניהו הרביעי וערביי ישראל

התקשורת מדווחת: "המועצה הארצית לתכנון ובנייה צפויה לאשר בשבועיים הקרובים שורת שינויים בתוכנית המתאר הארצית לפיתוח (תמ"א 35) שתאפשר הרחבה של השטחים המיועדים לבנייה ביישובים ערביים רבים בגליל, בוואדי ערה ובאזור המשולש."

האישור הצפוי מצטרף להחלטת הממשלה להקצות 15 מיליארד ש"ח עבור "תכנית החומש לצמצום פערים במגזר הערבי. במסגרת התכנית יוקצו למגזר 15 מיליארד שקלים בחמש שנים לתחומי הרווחה, השיטור, התשתיות והתחבורה. " 

שני אלה מצטרפים לתוכניות משטרת ישראל להקמת  10 תחנות משטרה במגזר הערבי, ולתגבור כוח המשטרה ב- 1,350 שוטרים כדי לאכוף את החוק ביעילות גם ביישובים הערביים

אתה שומע ומשפשף את העיניים. 
הנמר באמת הופך את חברבורותיו. לקחו לפוליטיקאי הזה כמה שנים מאז שהזדעזע מהאמת שגילה על המגזר ועד שעשה משהו רציני בעניין .

אבל אי-אפשר להתעלם מכך שהממשלה ברשותו פועלת עבור ציבור אזרחי ישראל בצורה המרשימה ביותר שראינו כאן, מאז ממשלת רבין באמצע שנות ה-90'. 

כן, בנימין נתניהו התחיל את הקדנציה הרביעית שלו ברגל שמאל, בכל הנוגע ליחסיו עם ציבור הערבים אזרחי ישראל. אבל מעשיו בחודשים האחרונים מדברים הרבה הרבה יותר חזק.

אין מנוס מהמסקנה שנתניהו החליט והוא פועל, ברצינות רבה, להפוך לראש-הממשלה שייזכר בתור האיש שהוביל את מהפכת השוויון של ערביי ישראל. 

כבר בשלב הזה, כשאיננו יודעים אם המעשים אכן יבשילו למציאות אחרת, חייבים לשבח את ראש הממשלה. מעשיו מציגים אותו -
  • כמי שיודע ללמוד מטעויות,
  • כממשיך אמיתי של משנת זאב ז'בוטינסקי ושל דרך השוויון וחיזוק החלשים של הליכוד בהנהגת מנחם בגין, 
  • כמי שהופך את מדינת ישראל למקום כזו שבו ירוו משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני
ההצלחה שלו תהיה ההצלחה של כולנו. 

יום רביעי, 10 בפברואר 2016

המשחק הוכרע: מני נפתלי: 1;רעיית ראש-הממשלה: 0; אבל מתברר שמי שכנראה הפסיד כל הזמן הזה הם לא רק העובדים אלא כלל אזרחי ישראל.

עוד ידיעה תקשורתית שלא ברור אם קוראי ישראל היום יזכו לשמוע
ובטוח שקוראי הארץ ייחשפו לכל היבט והיבט שלה ....
מני נפתלי זכה בתביעתו נגד מעון ראש הממשלה.

על פי הדיווחים של כלי התקשורת האובייקטיביים פחות או יותר,
(YNET  , NRG  , גל"צ  , מעריב )
ביהמ"ש פסק  כי אב הבית לשעבר במעון רה"מ סבל מתנאי העסקה פוגעניים ובסעיף זה זכה לפיצוי מלא.
 על הטענות של רעיית ראש-הממשלה על התנהלות לא ראויה מצד מני נפתלי פסק ביהמ"ש: "לדברים אלה לא נמצא כל ביסוס ראייתי, ולא הובא אף לא בדל ראיה התומך בהם".

נדמה לי שזו הפעם הראשונה בה אשת ראש הממשלה שלנו מוצאת עצמה במצב הזה, בו רשות חוקית במדינת ישראל קובעת כי מבחינה משפטית טענות קשות שהועלו כנגדה על ידי עובדים הן אמת לאמיתה וכי גירסת ההגנה שלה היא חסרת כל ביסוס.

כאשר לוקחים בחשבון את המאבק העצום שהתנהל כנגד מני נפתלי, קשה שלא להרגיש מוטרדים.

אז אולי בכל זאת יש אמת בכל אותם פרסומים?


פעם כתבתי כאן בבלוג שהבעיה הפוליטית האמיתית שלנו עם חבר הכנסת אורן חזן היא שאיש כזה מחזיק את ראש ממשלתנו בביצים.

אבל אם באמת יש אמת בחלק מהדברים הנוראים שנאמרו על רעיית האיש שהוא ראש-הממשלה שלנו כבר קדנציה רביעית (אחת בשנות ה-90 ו-3 ברצף מאז 2009),
אז יש לנו בעיה הרבה הרבה יותר גדולה מאורן חזן.

קחו את הפוליטיקאי המוכשר הזה,
היחיד מאז בן-גוריון שמצליח להחזיק כל-כך הרבה זמן
בהגה השלטון של המדינה שלנו
ודמיינו כמה הוא היה יכול להיות יותר כמו
בן גוריון, בגין או שרון
אם רעייתו היתה קצת יותר
כמו -



יום שלישי, 9 בפברואר 2016

נתניהו בונה לנו גדרות

על פי חזונו של ראש הממשלה שלנו,
גדר תקיף את כל מדינת ישראל.

מדוע?
"יגידו לי זה מה שאתם רוצים לעשות, להגן על הווילה? התשובה היא כן. האם נקיף את כל מדינת ישראל בגדר ובמכשול?
התשובה היא כן.
בסביבה שבה אנו גרים עלינו להגן על עצמנו מפני חיות הטרף".

יכול להיות שאין לנו שום ברירה אחרת.
אבל חשוב שנזכור
את הקטע המוזר הזה עם גדרות
שבאותה מידה שהן מונעות מאחרים להיכנס
הן מונעות מאיתנו מלצאת
שבאותה מידה שהן יוצרות הגנה
הן גם יוצרות כליאה
ושמרגע שהקמת אותן
יש להן נטיה מוזרה להתמיד
לא רק במישור הפיזי
אלא גם בתודעה.

לא רק בתודעה שלנו,
מוקפי הגדרות
אלא גם בתודעה של אלה שמסביבנו
הרואים כיצד אנו מקיפים עצמנו בגדרות.

האומנם שבנו לציון
כדי לחיות בה
מוקפים בגדרות ?

ממש כמו אז בגולה ?
בגטאות?
במחנות?


יום שני, 8 בפברואר 2016

הפוך בה והפוך בה

יש לי מין קטע כזה,
שבכל פעם בה התקשורת מנסה למכור לי נרטיב של פוליטיקאי פלוני או אלמוני,
אני מנסה להפוך בדברים,
כדי לבחון אותם מזוויות אחרות
מאלה המוצגות.

אם כותבים לי שישראל עשתה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין מדינות אחרות
מבצעות את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

אם כותבים לי שיהודי עשה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין בודהיסט
מבצע את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

אם כותבים לי שערבי עשה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין יהודי
מבצע את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

דמיינתי לי
אנשי ציבור יהודים
באים לבקר משפחות שכולות
של פעילי מחתרות
(כמו פעם, בזמן המנדט הבריטי)
נושאים יחד תפילה לעילוי נשמת המתים
ולאחר-מכן באים בדין ודברים עם השלטונות
כדי להביא את המתים לקבורה.

אחרי זה,
משום מה,
לא הצלחתי למצוא הגיון רב
בהצעת החוק שמקדם ראש ממשלתנו 
ותכליתה להעניש את חברי-כנסת הערבים המבקרים משפחות מחבלים. 


אל תבינו אותי לא נכון.
זה מרגיש גם לי
כאילו הם מעודדים את הרצח, הטרור ושפיכות הדמים.
אבל אם היינו מצפים שהבריטים יכבדו פעילות כזו
מצד אנשי הציבור שלנו
אנחנו צריכים לדעת לכבד פעילות כזו
מצד אנשי הציבור שלהם.

תאמרו לי: אם הם אנשי הציבור שלהם, מה הם עושים בכנסת שלנו ?
אומר לכם: 20% מאזרחי המדינה, לערך, מיוצגים על ידם.
אותם 20%, נרצה או לא נרצה,
קשורים בקשרי-משפחה ודם עם אחיהם בגדה וברצועה.
זה חלק מובנה בסכסוך הזה.

כן, אנשי הציבור שלהם מייצגים מורכבות.
במקרים רבים, אם הייתי במקומם, הייתי בוחר בחירות פוליטיות אחרות.

אבל במקרה הזה,
כפי שראינו,
גם אנחנו היינו פועלים כמותם.

במקרים כאלה,
לא רק שהמורכבות הזו לא תיפתר על ידי גירוש מהכנסת
אלא שאנחנו נימצא משחקים לידיהם
מחזקים את הקיצוניים
ומחלישים את המתונים.

אז בואו נפעל על פי הנחייתו של השכל
ולא על פי זעקת הלב
ונכיר בכך
שמה שמותר היה לנו
מותר גם להם.

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

לפעמים אתה נתקל בטקסט פוליטי לא רגיל, כזה שחייבים לקרוא

שבי פרומן סיפר באתר NRG על תגובתה של אשתו, מיכל, להתקפת הטרור שחוותה. זה משהו לא רגיל. חייבים לקרוא את זה.

בתמצית התמצית:
מיכל פרומן, אישה בהריון, יהודיה המתגוררת בתקוע שביהודיה ושומרון (כן, מתנחלת)
נפגעה בפיגוע דקירה.

כשרואיינה על האירוע, הסבירה
שבמהלך הפיגוע,
תוך שהיא מתגוננת על חייה, ראתה
 נער אבוד שמחפש ערך בתוך המעשה הנורא הזה.

אחרי הדקירה, בעודה מתאוששת מפצעיה,
היא גם ידעה לדבר על האומללות של המציאות שלנו,
בה ילד אבוד בוחר לנסות לרצוח אישה בהריון.

אתה קורא את התגובות לכתבה הזו,
ואתה חווה רגע של ייאוש.
כמעט אף אחד מהמגיבים לא הצליח
להפסיק להיאחז ולו לרגע
בשנאה, בכעס ובכאב.
וכתוצאה, נמנע מהם מלראות
את האצילות, האנושיות והעוצמה
המופלאים שבמיכל פרומן.

אבל אז נזכרתי והתעודדתי.
הרי לא הכל אבוד,
כל עוד אנו נהנים
מהזכות העצומה הזו
שהולכים בינינו
כאן על האדמה הזו
אנשים כמו מיכל פרומן
המאצילים עלינו מרוחם.

יום שבת, 6 בפברואר 2016

הכותרת צווחת, אבל המעיין בגוף המאמר מגלה את שקריה

כותרת בעיתון 'הארץ' צווחת:"לא בממלכת יהודה, אפילו לא בימי הצלבנים או הממלוכים: מחקר חדש מגלה כי רוב הטרסות החקלאיות בהרי ירושלים הוקמו ב—400 השנים האחרונות על ידי פלחים ערבים"

איך הגיעו למסקנה ? שיטת בדיקה מגלה מתי נחשפה האדמה בפעם האחרונה לשמש. המחקר מראה שרוב הדגימות מתוארכות לתקופה העות'מנית, בעיקר מאות 17 עד 19. רק דגימה אחת מתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת - לפני פחות מ-2,000 שנה.

נו, אז זהו ? יש הוכחה שהפלסטינים הם אלה שגרו כאן ולפניהם לא היה דבר ?

אז זהו. שלא.

ולא צריך ללכת רחוק.

רק לעיין בתוך המאמר.

מי שעושה זאת מגלה: המחקר שגוי.רוב הטרסות החקלאיות בהרי ירושלים לא הוקמו על ידי פלחים ערבים במאות השנים האחרונות.

איך אפשר לומר את זה כל-כך ברור?

בואו נעיין בנימוקי המבקרים יחד:
  • "ברור מאינספור מקורות ארכיאולוגיים וספרותיים, כי בתקופת התנ"ך וגם בתקופות מאוחרות יותר היתה חברה חקלאית משגשגת בהרי ירושלים. אם הטרסות חדשות יחסית, לא ברור כיצד התאפשר השגשוג בתקופות קדומות יותר ... [למשל] פיזור של מתקנים חקלאיים — גתות ובתי בד — מהתקופה הביזנטית. 'אם יש גתות זה אומר שהיה גידולים וגידול על המדרונות בלי טרסות זו בעיה, לכן זה מחייב שיהיה משהו קיים. גם המלה 'מדרגה' היא מלה תנ"כית שמתארת את הטרסה' ".
  • "בתקופה העותמנית היו ירושלים וסביבותיה אזורים דלילים למדי בתושבים. הערכה היא כי בשנת 1800 חיו בירושלים פחות מ–10,000 בני אדם. כיצד ייתכן שאוכלוסייה קטנה קיימה מערכת טרסות כה גדולה?"
  • "לטענת המבקרים הממצאים מצביעים על שלב השיקום האחרון של הטרסה ולא על תאריך בנייתה. 'השאלה הבסיסית היא אם מה שהם מגלים זו לא התחזוקה המאוחרת של הטרסה?', אומר ד"ר ג'ון זליגמן, איש רשות העתיקות, שחקר את החקלאות הביזנטית."
  • "חיבורים רבים שכתבו נוסעים שהגיעו לארץ הקודש במאה ה–19 ועוד קודם לכן, מתארים טרסות קדומות הרוסות ונטושות והרי 'טרשים קרחים' לא מעובדים."
אז מה היה לנו כאן ?
המחקר מלמד שרוב הטרסות החקלאיות בהרי ירושלים תוחזקו על ידי פלחים ערבים במאות השנים האחרונות.
האם זה מפתיע מישהו ?
בוודאי שלא.

זה קורה. 
כולנו טועים. 
מודה ועוזב - ירוחם. 
אבל יש מי שטועה ומסרב להודות בטעותו. 
ויש מי שרץ ותופש בטעות ומשתמש בה לצרכים פוליטיים. 

כבר עכשיו אני יודע שבשנים הקרובות אמצא עצמי מתווכח עם ידידים שמאלנים ואצטרך להפנות אותם לפוסט הזה ולנקודות המועלות בו. 
וכל זה - לשם מה ?

מדוע כל-כך חשוב לאנשים מסויימים להתעקש על זכותם ההיסטורית של אחרים בארץ הזו? 
האומנם זה משנה במשהו את אופיו המורכב והקשה והעצוב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ? 
הרי כל מה שצריך לדעת עליו זה שבעת הזו,
שניים אוחזין,
שניהם אומרים 'כולה שלי'
ואיש איננו מוותר. 

יום שישי, 5 בפברואר 2016

את מי צריך להשליך לכלבים ?

סגן שר החינוך מאיר פרוש תקף את נשות הכותל וקרא להשליך אותן לכלבים

הוא לא מסתפק בהן. 

"הרפורמים אחראים ואשמים בהתבוללות הנוראה שאנו עדים לה בארצות הברית. שם הרפורמים גם עורכים טקס נישואין עם כומר ו'רביי'. "

אבל האמת היא שמי שאחראי להתבוללות הנוראה הוא הזרם ביהדות אותו מייצג סגן שר החינוך. לו הרפורמים היו זוכים להכרה מהמדינה ולתקציבים מהם נהנים אחיו של פרוש, היינו רואים יהדות אחרת, מושכת, מודרנית, שמאפשרת לכל יהודיה ויהודי למצוא אושר תחת כנפיה. 
האורתודוקסיה המדכאת, המשניאה, המתנשאת, היא האחראית לאובדן של בנים ובנות יקרים לעמנו, אל עבר המודרניזם והדתות האחרות. 

הכל מתחיל בשאלת היחס לאדם האחר.
מי שקורא להשליך יהודים לכלבים שוכח את הגורל היהודי לאורך הדורות. 
מי שעושה זאת, עובר על מצוות לא תעשה לרעך את ששנוא עליך. 
מי שעושה זאת, שכח מה זה להיות יהודי. 

יום חמישי, 4 בפברואר 2016

פעם ידענו לקחת את הכוח ולהשתמש בו בחכמה ובערמה, היום אנחנו משתמשים בו בעוצמה

רמ"ט פיקוד דרום לשעבר, תא"ל (מיל')צביקה פוגל, אמר כמה אמיתות כואבות וקשות. כדאי לחזור עליהן ולשנן אותן:

  • "כבר מזמן אין לנו הנהגה יוזמת, שרוצה לעצב את המציאות. יש לנו מנהיגות מבוהלת, מפוחדת, שמקבלת החלטות רק על סמך ההתפתחות והיוזמה בצד השני. "
  • "פעם ידענו לקחת את הכוח ולהשתמש בו בחכמה ובערמה, היום אנחנו משתמשים בו בעוצמה."
  • "כדי להרוס 11 אלף בתים בעזה גם ניסים משעל יכול להפעיל את חיל האוויר, אבל בשביל להגיע אל האויב ולהכריע אותו, צריך קצת יותר מזה"
  • "הייתי מגיע מחר בבוקר אל המנהרות מהמקום שהם נחפרו...אל הבתים, מתחת לבית חולים שיפא, לבית של איסמעיל הנייה, למקלט של מוחמד דף, לשם הייתי הולך. לא מחכה למנהרות אצלי, לא מחכה לקטיושה אצלי"
  • "אתה רוצה לחיות בדו-קיום עם השכנים? בוא תהרוג את אלה שמפריעים לזה"
  • "אם נצליח למצוא פתרון למנהרות הם ימצאו איום אחר. זה תכליתו של ארגון גרילה ששולט באדמה. אתה רוצה להפר את זה פעם אחת? לך תכריע אותו. מספיק כבר עם האגדה שאי אפשר להכריע את הארגונים האלה. הם כבר מזמן לא אמורפים. יש להם קרקע, שלטון, מוצבים, כל המאפיינים של מדינה וצבא. לך תפגע בזה. " 

כל מילה בסלע.

היה שווה לתלות את האמירות האלה לצד המראה של ראש-הממשלה שלנו.
אולי זה היה משנה משהו ?

יום רביעי, 3 בפברואר 2016

לא רק בישראל

לא רק בישראל מוכרים לנו סקרים.
פתיחת הבחירות המקדימות במפלגות הגדולות בארה"ב 
היתה דוגמא מופתית לחוסר האפקטיביות של סקרים.
טראמפ, המוביל הגדול של הרפובליקנים הגיע במקום השני, והמירוץ שם, התברר כמירוץ תלת ראשי בין קרוז, טראמפ ורוביו.
קלינטון, המובילה של הדמוקרטים, סיימה בתוצאה של כמעט כמעט תיקו, שיותר מכל דבר אחר, מבשרת לה רע מאוד בהמשך הדרך.
מה יש לתקשורת להגיד על זה? כמה קשה לנבא תוצאות
אבל הנסיונות שלכם לנבא
מקבעים אצל חלק מהציבור את התפישה על מה שיקרה.
ואם אין לכם מושג על מה אתם מדברים
באיזו זכות אתם מתנבאים ?

אבל מה לי להלין על נביאי-השקר של התקשורת
אם הציבור ממשיך לצרוך סקרים
במקום להשליך אותם לפח
ולסרב לשתף איתם פעולה ?

יום שלישי, 2 בפברואר 2016

האומנם אין שום משמעות להזדהות פוליטית בזמן שאתה מחזיק במשרה רמה ?

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הצטרף למפלגת העבודה. הוא מתכוון להמשיך להיות יו"ר ההסתדרות. בעבודה מברכים על כך. איש אינו פוצה פה ומצפצף.

זה כנראה אחד מתפקידיה של הבלוגוספירה הפוליטית. אם אין אני לי, מי לי ?

אני לתומי חשבתי -

איך זה יכול להיות שאף אחד אינו מוצא  טעם לפגם בדבר הזה ?

יו"ר ארגון העובדים הגדול בישראל מתפקד למפלגה פוליטית כלשהיא
וממשיך לכהן בתפקידו, כאילו אין משמעות להזדהות הפוליטית הזו .... אבל בואו נחשוב יחד:
  • האם האפקטיביות שלו כנציג עובדים מול הממשלה לא נפגעה כלל בגלל המהלך הזה של הזדהות עם מפלגת האופוזיציה הראשית ? 
  • האם היכולת של עובדים המחזיקים בדעות פוליטיות שונות משלו לפנות לעזרתו כלל לא הושפעה מהמהלך הזה ? 
  • האם הציבור לא יתייחס למהלכים הבאים של ארגון העובדים שבראשותו בחשדנות רבה, עד כדי פגיעה של ממש ביכולתו לקדם מאבקים למען עובדים ? 







יום שני, 1 בפברואר 2016

שוב הוא מקשקש

"מצבה הבינלאומי של ישראל הוא הגרוע ביותר מיום הקמת המדינה" קובע יאיר לפיד מ'יש עתיד' ומפגין - שוב - עד כמה הוא לא מכיר את ההיסטוריה של המדינה שלנו. אולי כדאי שמישהו יספר לו איך נראו הדברים כאן בעבר, בשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה ובשנים שאחרי הנצחון הגדול ב-1967 (ימי 'סליחה שניצחנו'). 

גרוע מזה הוא קובע ביהירות "הנחת העבודה שלנו היא שעד סוף השנה הזו הממשלה הזו תיפול. זו קואליציה עם המון סדקים של 61 חברי כנסת, שגם לא מצליחה לעשות הרבה".

אבל מבט בוחן על מעשי הקואליציה הזו שנעשה בבלוג הפוליטי "פוליטיקה ישראלית 101" דווקא לימד שהיא עשתה לא מעט. נכון שהקואליציה הזו נפלה פה ושם בפינות, אבל למרות שאורן חזן מחזיק את נתניהו במקום פוליטי רגיש, היא מצליחה לתפקד. 

אז האם נראה את התחזית הלפידית מתממשת עד סוף השנה ? 

אולי כן, אולי לא, אבל זה לא יהיה קשור לאמירות מהרהורי-הלב של יאיר לפיד אלא לתוכנית הפוליטית של בנימין נתניהו, שהיא, ככל הנראה קשורה קשר עז לדרך שבה הוא אומד את האיומים הפוליטיים עליו

אז למה לפיד מקשקש? 
תביטו עליו. 
יושב לו אומלל באופוזיציה אליה נדחק בגלל החרדים. 
מה עוד הוא יכול לעשות ? 

יום ראשון, 31 בינואר 2016

מבט במראה האמריקאית


בYNET סוקרים את התחלת מערכת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
זה לא סתם עניין במעצמה שמנהלת את העולם
(או ניהלה; אם מביטים על מה שקורה בסוריה, הולך ומסתמן שאנחנו בדרך חזרה לעולם דו-מעצמתי; אם מביטים על מה שקורה באפריקה, אנחנו בדרך לעולם תלת-מעצמתי). 
זה עניין במראה. 

הדמות הנשקפת מולנו במראה האמריקאית יכולה לספר לנו הרבה מאוד על עצמנו. 

על פי הכתבה, הרבה צעירים תומכים בברני סנדרס. מדוע?
"הוא היחיד שמבין אותנו, הצעירים. הוא יודע מה בדיוק אנחנו צריכים: ביטוח בריאות והשכלה. מכל המועמדים שבחנתי עד כה הוא היחיד שמביא אידיאולוגיה וכשהוא מדבר על זה זה נשמע אמין".
ומה לגבי קלינטון ?
על פי ראיון בכתבה, תומכי סנדרס יעברו אל  קלינטון אם היא תהיה לבסוף המועמדת. "אבל היא לא נותנת לי את ההרגשה שהיא מבינה מה צריכים אנשים כמוני, צעירים שרוצים להתקדם בחיים ולהגיע למשהו".
ומה לגבי הטענה שמשמיעים נגד סנדרס כי הוא סוציאליסט?
על פי  תומכי סנדרס כולם רוצים ביטוח לאומי ורוצים ביטוח בריאות. 

ומה אתכם ? 
אתם מרגישים שהפוליטיקאים בהם אתם תומכים מבינים מה צריכים אנשים כמוכם ? 
אתם רוצים ביטוח לאומי ?  ביטוח בריאות ?  חינוך גבוה נגיש ? 
איזה עתיד אתם רוצים ? 

האם יש קשר בין הרצונות האלה לבין מי שמקבל את הקול שלכם בבחירות ? 



יום שבת, 30 בינואר 2016

ממשיכים לסקר לנו שקרים

אחת הכתבות המפתיעות ביותר שקראתי השבוע היתה במעריב, שם עסקו בסקרים שונים שנערכו השבוע ובמשמעויותיהם. סקר אחד טען שכוחה של מפלגת השלטון ירד. סקר שני טען שהיא שמרה על כוחה. אני מתאר לעצמי שאם היו עורכים מספיק סקרים, אז היה גם את זה שבו היה נקבע שכוחה של המפלגה עלתה.

אני זוכר קטע קלאסי מהסדרה הנהדרת כן אדוני השר, בו מדגים סיר האמפרי לברנרד כיצד אפשר להגיע לכל תוצאה שרוצים בסקר. הדוגמא בתמצית היא כזו:
האם אתם בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

הטענה: רוב בני-האדם רוצים להיראות עקביים בעיני אחרים ובעיני עצמם. לכן, כדי להשיג את התשובה הרצויה לשאלה האמורה, אתה מכין סדרת שאלות.

אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים מתנגדים לגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון של בחורים  צעירים בנשק מגביר את הנטיה של צעירים לאלימות ?
האם את/ה מאמי/נה שעדיף לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד באוניברסיטה מייד אחרי התיכון ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

לעומת זאת, אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים תומכים בגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון למשמעת ומסגרת מועיל לאנשים צעירים ?
האם את/ה מאמי/נה שיש לחנך אנשים צעירים לתרום למדינה ולחברה ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

זו רק דוגמא כמובן. אפשר לנסח שאלות טובות יותר או פחות ואפשר להדגים את זה על כל נושא שנרצה.

מה שמחזיר אותנו לכמה שאלות:
אילו שאלות מקדימות נשאלו הנסקרים בסקרים שהזכרתי בראשית הפוסט?
למה  לא מפרסמים  את השאלות האלה  ?
אם היו מפרסמים את הסקר המלא, על כל שאלותיו, האם מישהו מאיתנו היה מופתע מתוצאותיו?



יום שישי, 29 בינואר 2016

רגע של שפיות ואחריו רגע של צער

אחד משיאי השבוע הפוליטיים היה הדיון הציבורי שהתפתח סביב הקמפיין החדש של אם תרצו. הקמפיין יצא  נגד אמנים ישראליים שעשו את הלא יאומן בעיני 'אם תרצו' - הרשו לעצמם להזדהות פוליטית ולפעול במסגרת ארגוני שמאל. קשה לדמיין סימן דרך מדאיג מזה בדמוקרטיה: סתימת פיות באמצעות סימון.

תענוג לראות את הימין הפוליטי המתון כשהוא סופסוף קם ועושה מעשה, מנהל את המדינה, ומתווה את הגבולות. 

הבעיה הגדולה עם 'אם תרצו' היא פשוטה: האנשים האלה פשוט איבדו את הגבול בין הראוי לבין הלא-ראוי, מרוב שנאה לאנשים שלא חושבים כמוהם. כולנו יודעים לאן עלולה להוביל שנאת חינם מהסוג הזה. איבדנו מדינה לפני כמעט 2,000 שנה בדרך הזו. 

נוכח הרושם שהשוליים של הימין הקיצוני  הולכים ומתרחבים נדרשת פעולה ברורה. בגין, בנט ורגב והאחרים הראו שאפשר גם לעמוד בשלב מוקדם, ולסמן את הקו הראוי.

וכשהמנהיגים פועלים, האזרחים מגיבים. ראו למשל תגובתו של אברי גלעד שביטל הרצאה עבור אם תרצו והודיע: "זה זמן להתחבר ולא להתנתק, זמן לרפא ולא לפצוע. זה זמן למצוא מכנים משותפים בין הרוב השפוי, תוך הוקעת מתי המעט הקיצונים בשני הצדדים, ימין ושמאל. מה שאתם עושים ב'אם תרצו' זאת זריעה של שנאה מיותרת, וחלקי לא יהיה איתכם."

אבל אחרי רגע השפיות הזה, והשמחה שבצדו, בא הצער. כמה חבל שזה לא היה ראש הממשלה שלנו שקם כנחשון לפני המחנה. רק דמיינו כמה טוב היה במדינה שלנו, אם ראש הממשלה שלנו היה בנימין זאב בגין. 

יום חמישי, 28 בינואר 2016

קשה לישון בלילה כשאתה יודע שמי שמגן עליך הוא השוטר אזולאי

לפעמים המקצוענים נכשלים בדבר הכי פשוט שיש: להבין את המוח של בני-אדם שאינם מקצוענים.

מתברר שנשאד מלחם, המחבל מהפיגוע בפאב "סימטא" ברחוב דיזנגוף:

כל-כך פשוט.

כל-כך מתסכל.

היו מי שראו אותו ודיווחו למשטרה. אבל בין אלפי שיחות-השווא של אנשים שחשבו שהם ראו אותו
אבד דיווח אמת עצוב אחד. דיווח של שתי נערות למוקד 100 של המשטרה, על כך שנסעו איתו באוטובוס, הלך לאיבוד.

אותן נוסעות זיהו אותו לאחר הנסיעה, לפי סרטון מצלמת האבטחה שפורסם לאחר הפיגוע ולפי כתמי הדם שהיו על חולצתו. המשטרה טוענת שנעשו פעולות של בדיקת הדיווח כמו תשאול הנהג ועדים אחרים.

ובכל זאת, היא לא מסבירה את הפער בין דיווח ביום הפיגוע עצמו על כך שהרוצח נמלט לאיזור ואדי ערה, לבין התנהלותה באיזור גוש דן.

תחשבו על זה: מחבל נוסע לת"א, רוצח ומסלול ההימלטות שלו הוא הכי פשוט שאפשר לדמיין: נוסע הביתה בתחבורה הציבורית. היו לו אינספור הזדמנויות לשוב ולבצע עוד פיגועים במסלול הזה. ולמשטרה שלנו לא היה מושג ירוק לגבי מה שקורה.

מה בלבל אותם ? דגל שהוא תלה בצפון תל אביב. המשטרה טוענת שהוא עשה זאת  אחרי הפיגוע, למרות שהתיאור של מסלול ההימלטות וגם השכל הישר מציעים שהפעולה נעשתה דווקא קודם לכן.
אבל כשיש לך קונצפציה, אתה תפרש את המציאות רק לפיה, גם כשהעובדות לא יתארגנו היטב.

העיקר שאנחנו מוגנים על ידי אנשי-המקצוע הכי טובים בעולם, אה?

יום רביעי, 27 בינואר 2016

אולי במקום להגיב לבאן קי מון, נהרהר בדילמה אותה הוא שב ומעלה על השולחן ?

מזכ"ל האו"ם בדיון במצב הסכסוך הישראלי פלסטיני הסביר את הסיבה לגל הטרור האחרון. כיבוש כמובן.
ראש הממשלה הגיב לדברי מזכ"ל האו"ם:
"דבריו של מזכ"ל האו"ם נותנים רוח גבית לטרור. אין הצדקה לטרור. הרוצחים הפלסטינים לא רוצים לבנות מדינה - הם רוצים להשמיד מדינה והם אומרים זאת בריש גלי. הם רוצים לרצוח יהודים באשר הם והם אומרים זאת בריש גלי. הם לא רוצחים למען השלום והם לא רוצחים למען זכויות אדם.
האו"ם מזמן איבד את הניטרליות שלו ואת הכוח המוסרי שלו והדברים הללו של המזכ"ל לא משפרים את מצבו."
למרות שאולי אפשר היה לצפות להסברה יותר אפקטיבית מצד ראש הממשלה שלנו, אי אפשר להגיד שאין משהו בדברים של בנימין נתניהו.

אבל גם אי אפשר להגיד
שאין משהו בדברים של מזכ"ל האו"ם.

השאלה הגדולה
היא בעצם מאוד קטנה:
אם היתה מדינה פלסטינית עצמאית
לצדה של מדינת ישראל
והיו גבולות ברורים
האם גם אז היינו חווים כזה גל של טרור מצד שכנינו הפלסטיניים ?

התשובה המיידית של ימנים היא שלא. היינו חווים גל טרור הרבה יותר גרוע.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שלא. כי לא היתה להם שום סיבה לעשות את זה.
התשובה המיידית של ימניים היא שגם לכל מי שגר בעזה עכשיו אין בעצם סיבה לעשות את זה.
ובכל זאת, הם עושים את זה.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שאין להם מדינה.
התשובה המיידית של ימניים היא שאי אפשר לתת להם מדינה אם הדבר העיקרי שהם עושים עם כל חלק של המדינה בדרך שהם מקבלים זה להשתמש בו כבסיס לטרור נגד יהודים.
התשובה המיידית של שמאלנים היא שלא כולם עושים את זה כך, ושיש מצבים שמחזקים קיצוניים.
התשובה המיידית של ימניים היא שזה נראה כאילו אצל הפלסטינים מה שהכי מחזק קיצוניים זה השלום.

אפשר להמשיך את זה שעות.
אני מניח שכולנו היינו בשיחות מהסוג הזה.

אבל השאלה הגדולה בעינה עומדת.
באירופה היה פעם יותר גרוע, ואחר כך נהיה יותר טוב.
(ועכשיו אומרים שעוד פעם יהיה שם יותר גרוע)

האם כאן יהיה פעם יותר טוב ?

נדמה לי שהקונצנזוס העיקרי הוא שהדרך לקדם את העתיד הטוב יותר היא להיפרד מהפלסטינים.
האם יש דרך להיפרד מהם שלא באמצעות מדינה משלהם ?

יום שלישי, 26 בינואר 2016

מבט נאיבי על תחילתו של פסטיבל פוליטי

בין שלל אירועי השבוע, זכינו גם להתחלתו של פסטיבל פוליטי בתוך מפלגת העבודה.

יו"ר העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, תקף את ח"כ שלי יחימוביץ': "הכל דיבורים" בגלל ביקורת שמתחה עליו.
האמת ? הוא צודק.
אבל על מה הוא דיבר  ?
יחימוביץ' ביקרה את הרצוג בנוגע לדברים שאמר לנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, על כך שפתרון שתי המדינות אינו רלוונטי כעת. היא תיארה את דבריו בתור "פזילה לימין".

אם להיות הוגנים כלפי הרצוג, ראוי לשאול: לאן שלי רוצה שהרצוג יפזול ?
הוא הרי לא יקבל קולות נוספים מהשמאל.
ובמרכז עם כחלון ולפיד כבר עכשחן כל-כך צפוף שקשה לנשום.
אז מה נשאר לפוליטיקאי החפץ חיים ?

ולמה זה פסטיבל ולא מחלוקת פוליטית אמיתית? תביטו על שתי הנקודות שהעלתה שלי. היא אישה חכמה ובכל זאת טוענת:
  • "ייתכן שזו הזדמנות אחרונה לדבר עם מנהיג פלסטיני חילוני ופרגמטי ואסור להחמיץ הזדמנות כזאת"
  • "על האופוזיציה להציג חלופה ברורה ולא מגמגמת".
אבל הרי המנהיג 'הפרגמטי' הזה הרי לא החמיץ הזדמנויות לוותר על חתירה להסכם קבע (זוכרים את אולמרט ?) והאם תיתכן חלופה ברורה ופחות מגומגמת מהאמירה של הרצוג: "היפרדות וביטחון הן צעד ראשון הכרחי בדרך לחזון שתי המדינות" למי שבכל זאת רוצה לקבל קולות גם מהשמאל ?

אל תבינו אותי לא נכון.
גם אני לא אוהב במיוחד את האמירות האחרונות של הרצוג וכבר כתבתי על מיעוט התבונה הפוליטית שבעמדותיו המדיניות המוצהרות. הרי מרוב זגזוג, הוא נראה דומה יותר ויותר לנתניהו, ואם כבר, אז למה שאנחנו הישראלים נאמץ חיקוי דהוי ולא נישאר עם המקור ?

אבל אני מבקש לדון מעט בשאלה מדוע ולמה שלי ויצחק רוצים לריב. למה שלי ששה להתנגח עם יצחק ? מדוע יצחק שמח כל-כך להיענות לה ? יש סיבה אמיתית. היא איננה קשורה להרצוג וליחימוביץ'. בדיוק כפי שנתניהו מפחד מהצל של גבי אשכנזי  גם הרצוג וגם יחימוביץ' מבינים היטב שאם הם לא יפעלו מהר מספיק, הם ימצאו את עצמם כמספרי 2 ו-3 של אשכנזי (במקרה הטוב ביותר).

אז מה אני רוצה  מכם?
אל תבינו אותי לא נכון. תבונה פוליטית יש כמובן בהתנהלות הזו מצד השניים. הם לא נולדו אתמול.

אבל -
  • בהתחשב בזה שאשכנזי הוא אולי האדם היחיד שמסוגל להוביל את העבודה להתמודדות ראש בראש עם נתניהו
  • ובהתחשב בכך שיותר מכל המדינה שלנו צריכה את הקמתו לתחייה של הויכוח הפוליטי הרציני, המאוזן, בין שני מחנות אידיאולוגיים גדולים, 
  • ובהתחשב בכך שהמדינה שלנו חשובה הרבה יותר מכל מפלגה או פוליטיקאי 
ההדגמה הזו, שגם בימין וגם בשמאל, האינטרסים הפוליטיים הפרטיים באים לפני האינטרסים של מדינת ישראל היא מעציבה.

כן, על זה רציתי לדבר.
תקראו לי תמים,
אבל אני חולם על מציאות שבה כל אנשי הציבור
מהימין, המרכז והשמאל
מברכים על ניקוי הרמטכ"ל ה-19 מכל החשדות לגביו
וקוראים לו לקום ולהצטרף לפוליטיקה
למפלגה התואמת את עקרונותיו וערכיו
כדי לעזור לפוליטיקה הישראלית
נוכח האתגרים העומדים בפני המדינה שלנו בעת הזו.

נאיבי, אה?

יום שני, 25 בינואר 2016

אחינועם מקארתי והקומוניסט זילבר

השבוע שמענו שאחינועם ניני הודיעה שהיא פורשת מארגון אמני ישראל בגלל החלטתם להעניק פרס על מפעל חיים לאריאל זילבר.

הרדיפה של אחינועם ניני את אריאל זילבר לא התחילה אתמול.
זוכרים את מה שהיה באקו"ם ב-2014?
אז עכשיו ניני ממשיכה במרדף.

אפשר להגיד כל-כך הרבה דברים על זה. אבל למה להגיד הכל בבת-אחת?
שלוש הערות לסדר היום: 
  1. אם אחינועם ניני תמשיך בקצב הזה עוד נחשוב שאריאל זילבר הוא חיה נרדפת הזקוקה לתמיכת החברה להגנת הטבע. 



  2. מירי רגב, שרת התרבות שלנו, תקפה את הזמרת אחינועם ניני בשל החלטתה לפרוש מאיגוד אמני ישראל בגלל ההחלטה על הענקת פרס על מפעל חיים לאריאל זילבר:"מי שמחרים את איגוד האמנים, מחרים ישובים ומחרים מוצרים – מחרים גם בני אדם... אפשר להתווכח עם אמירותיו של אריאל זילבר אבל שיטת החרם חייבת להיפסק... שיטת החרם הזו מסכנת אותנו כחברה וצריך לגנות אותה בכל תוקף. אפשר להתווכח על החלטות שמתקבלות בעולם התרבות הישראלית, אפשר להילחם בהן מבפנים, אפשר גם למחות. צריך להפסיק עם החרמות". קשה לקרוא את הטקסט הזה בלי לחשוב על ההשוואה המתבקשת בין הזמרת לבין השרה. פתאום מירי רגב נראית כמו המבוגר האחראי  בגגון התרבות הישראלי. מי שמצליחה לעשות כזה מהלך דרמטי של יחסי-ציבור ל'ילדה הרעה של הפוליטיקה הישראלית' צריכה להתבונן בראי ולחשוב היטב על התוצאות של הדרך בה בחרה. 

  3. אחינום ניני מדברת על כל מה שרע כאן. היא מסבירה עד כמה הכבוד והיקר שזילבר זוכה לו בשנים האחרונות עם הזדקנותו מסמל את ההתדרדרות הישראלית. ובכל זאת, מה קורה כאן בעצם  ? האם אריאל זילבר הקומוניסט השמאלני 'יפה-הנפש' נרדף אחרי אחינועם ניני הימנית המתנחלת בגין דעותיו?  לא. הפוך גוטה, הפוך! הימני הקיצוני האומלל הזה אפילו לא יכול לקבל פרס בשקט בלי שיציקו לו. 

יום ראשון, 24 בינואר 2016

הופה ! מורידים את מחיר המים

הממשלה מורידה את מחיר המים.
כבוד, לא ?
בהחלט. 
ויפה שעה אחת קודם. 
וכל הכבוד. 

אבל אריה דרעי, השר החברתי, מבטיח חסכון של אלפי שקלים בשנה לכל משפחה
אני נשבע לכם. זה מה שהוא אמר.
חשבון המים הממוצע בישראל, למקרה שלא ידעתם, עומד על 230 ש"ח לחודש למשפחה בת 6 נפשות ויותר. את זה לא אני אומר אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל.
דה-מארקר מעדכן: "לפי ההערכות באוצר, משפחה המונה 5 נפשות תחסוך כ-22 שקלים בחודש בשל הורדת מחיר המים. "

כלומר, אם משרד האוצר הישראלי יודע על מה הוא מדובר, משפחה כזו תהנה מסה"כ חסכון שנתי של 22 * 12 = 264 ש"ח.... 

איך מחברים את הקשר בין הצהרות השר להצהרות הפקידים ? 
ואם אין קשר, מה זה אומר ? 

אז טוב שמורידים את מחיר המים, אבל אולי היו צריכים לחשוב עוד קצת על המדיניות אם השר מדמיין תוצאה אחת ובפועל משיג רק עשירית ממנה ? 

יום שבת, 23 בינואר 2016

למה אנחנו צריכים לצפות מהממשל שלנו ?

כתבתי כאן,
לא מזמן,
 על האמת המרה
שבתוכה אנחנו חיים:
שאין על מי לסמוך.

הופתעתי לגלות השבוע
את הביקורת 
הפוליטית-כלכלית 
הנוקבת הזו
שנכתבה לפני 200 שנה:
"... הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו. כל מה שהעניקו לנו, סחטנו מהם בכוח. ואפילו כשנתנו משהו, השליכו אותו כנדבה לקבצנים וכצעצוע עלוב לתינוקות, כדי להשכיח מלב העם פעור-הפה את הרצועה המתהדקת על צווארו...." 
(הדברים נכתבו בגרמנית על ידי גיאורג ביכנר ז"ל ותורגמו לעברית על ידי שמעון זנדבנק יבדל"א)
 האומנם באמת אין חדש תחת השמש ?

והלא כאן ועכשיו
מדובר בממשל מהסוג עליו אברהם לינקולן דיבר בגטיסבורג:
שהוא של העם
שמנהליו נבחרים על ידי העם
אשר פועל למען העם.
לא  ?

ואם זה לא ככה,
אז למה הדברים האלה של ביכלר
מרגישים כל-כך נכונים
כשאתה קורא אותם ?

ואולי חשוב מזה,
למה הדברים של לינקולן
מרגישים כאילו הם לקוחים
מתוך אגדה עתיקה ?

יום שישי, 22 בינואר 2016

לשנות או לא לשנות ?

לפעמים, הדרך היחידה למצוא תבונה בדברי מנהיג היא לחפש בתוך ערימת התבן את הגרגר של התבונה...

יצחק הרצוג עם ביקורת מעניינת:
הוא תקף את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואת ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ואמר: "לשני המנהיגים אין את הכוח, המנהיגות והאומץ להסכים לפשרות כואבות. הקיצונים שלהם מחזיקים כל אחד מהם כבובת חוטים. זו תמונת ראי של שני מנהיגים משני עברי המתרס, שני מנהיגים מפוחדים, מבוהלים, שכל רצונם הוא להישאר בשלטון. שני מנהיגים שהפחד משתק אותם. וכשהמנהיגים משותקים - הקיצונים חוגגים, משני הצדדים. אנחנו תקועים. תקועים עם טרור פלסטיני וטרור היהודי. לא לבלוע ולא להקיא. "

אבל אז הוא התמקד רק באחד:
"עם נתניהו לא תהיה התקדמות. נתניהו חתם קבע עם הימין הקיצוני כי הוא פוחד מהם. ואנחנו רואים את התוצאות: אנחנו בתוך הפלסטינים והם בתוכנו. אין ביטחון. ביבי לא משתלט על הטרור. הילדים שלנו לא מוגנים".

לא חסר לכם משהו במסקנה המוזרה הזו ?
היא נועדה כמובן לשכנע אתכם בתשליל שלה: עם הרצוג כן תהיה התקדמות.

אבל עם מי הרצוג יתקדם בדיוק? הרי הוא בדיוק הסביר לנו שאבו-מאזן, אין את הכוח, המנהיגות והאומץ לפשרות כואבות.
אז מה? רק הרצוג יעשה פשרות? כבר ראינו לפני 20 שנה מה קורה בתהליך שבו הצד היהודי מחוייב לשלום בזמן בו הצד הפלסטיני מחוייב לטרור.

אז מה הוא כן מבטיח לנו?
הוא מבטיח לשתק "להם את הטלוויזיה והרדיו את הרשתות החברתיות ואת האינטרנט. לא יהיה להם אינטרנט ולא טלפון סלולרי. הם לא יוכלו להעביר הוראות למחבלים."
הוא גם מבטיח " ננקוט צעדים קשים וחריפים כולל נגד ההנהגה שלהם".
איך בדיוק הוא יעשה את כל זה ? מה, הרצוג באמת ישמיד את כל תשתיות התקשורת של עזה ? הוא באמת יורה על פגיעה בהנהגה של חמאס-עזה וייקח סיכון של טילים על תל-אביב אחרי כל פיגוע סכינאי ?
על מי הוא חושב שהוא עובד ?
מזכיר את ההבטחות של נתניהו לפני בחירות 2009. מהאופוזיציה כנראה אפשר להבטיח הכל...

אבל זה לא רק שהרצוג יהיה הרבה יותר רמבו מנתניהו. הוא גם יהיה ממש כמו נתניהו. כי הרצוג מבטיח "לא תהיה כאן עזה שנייה. לא נחזור על טעות ההתנתקות. צה"ל יישאר הצבא היחיד ממערב לירדן ששולט בביטחון ומונע טרור. צה"ל ימשיך לשבת על הגבול המזרחי בבקעת הירדן, ואחרי כמה שנים, אם יהיה שקט וביטחון, נדבר על מה הלאה."
אז מה בעצם יהיה ההבדל בין הרצוג לבין נתניהו?
זה לא מה שנתניהו עושה בדיוק עכשיו ?
אז או שהרצוג יהיה נתניהו מס' 2, או שהרצוג יהיה משהו אחר וכרגע הוא משקר....

לא. בכל זאת יש הבדל אחד.
"במקביל, נכנס ועידת ביטחון אזורית יחד עם המדינות הערביות המתונות. מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ חוששות מדעאש ומאיראן לא פחות מישראל, ודנו בכך ביומיים האחרונים כאן בכנס המכובד הזה שוב ושוב. זה יוצר לנו מפגש אינטרסים משותף. זה יכול ליצור יכולת לשיתוף פעולה צבאי, אסטרטגי, מודיעיני וגם שולחן ליזום מהלכים מדיניים. ועידה כזאת יכולה לשנות את המצב באזור".

וזאת הנקודה היחידה שבה הרצוג צודק. וזאת ההחמצה הגדולה של נתניהו. שיושב בשקט ורואה את המזרח התיכון כולו משתנה, ומדבר בעצמו על האפשרויות אבל לא עושה דבר.

דמיינו לעצמכם תהליך מדיני בין מדינת ישראל למדינות ערב, שמסתיים בהסכמי שלום, שאינם בנויים על שלום תמורת שטחים אלא על שלום תמורת שלום. רק דמיינו לכם, איך ייראה המשא ומתן המדיני העתידי עם הפלסטיני, כשלישראל יש הסכמי שלום לא רק עם מצרים וירדן, אלא גם עם ערב הסעודית ועם מרוקו ?

יש לי חלום.

יום חמישי, 21 בינואר 2016

א-אה מי זה בא ?

כל החשדות נגד אשכנזי התאדו, אה ?
כל האישומים החמורים נעלמו "בשל היעדר אשמה פלילית".
ומה לגבי הפחות חמורים? שיתוף עיתונאים בחומרים סודיים? נסגרו בגין חוסר עניין לציבור.
והתגובה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו לגבי העניין?  "שערוריית השערוריות" 


בואו נחשבו רגע. כבר כתבתי אתמול על הדרך שבה נתניהו תוקף אחרים בגין מה שמאפיין בעיקר אותו.

והנה הוא עושה זאת שוב. האיש אשר -


מעז לתאר התנהלות של אדם אחר בנוגע לסודות המדינה כשערורייתית ?

מה אפשר לומר? ביבי מפחד מגבי אשכנזי. הוא מ-פ-ח-ד.

יום רביעי, 20 בינואר 2016

למי אתה קורא טוקבקיסט?

נפתלי בנט מתח ביקורת על המאובנות התפיסתית של הממשלה שלנו.
התגובה מטעם 'מקורבי' ראש הממשלה שלנו ?
"כנראה שיש מי שעדיין לא הבין את ההבדל בין להיות שר בקבינט לטוקבקיסט באופוזיציה".
זה מעניין, כי נפתלי בנט הוא שר בקבינט כבר ממשלה שניה ברציפות. ושתי הממשלות האלה הן של בנימין נתניהו.

מה זה אומר על ראש ממשלה, שבוחר להחזיק כשר בקבינט שלו אדם שאיננו מבין את ההבדל בין להיות שר לבין טוקבקיסט ?

ואולי, אולי, כמו שאוהבים להגיד הפסיכולוגים, נתניהו (באמצעות מקורביו) מאשים את בנט בדבר שהכי מחבר ביניהם ? הדיבור ? נתניהו הוא הרי  אמן הדיבור הפוליטי. אולי הטוב שראינו כאן מאז מנחם בגין. לא רטוריקה גבוהה כמו שאפיינה את מפקד האצ"ל, אבל רטוריקה שמגיעה ישר לבטן של מצביעיו ועושה את העבודה.

אבל נתניהו איננו טוקבקיסט. בנימין נתניהו הוא אשף ההישרדות הפוליטית; מעולם לא ראינו כאן ראש-ממשלה שהצליח לעמוד בראש של קואליציות כל-כך שונות וכל-כך מגוונות.
הדומיננטיות שלו בדור הזה היא מרשימה.

אולי דווקא אל מול המציאות הזו, באה הביקורת של הבנט על המאובנות התפישתית שלו  וכל-כך מכאיבה.
הרי נתניהו יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא יכול לספח את השטחים. הוא יכול להפיל את הרשות. הוא יכול לכבוש את עזה. הוא יכול לטרנספר את כל ערביי השטחים לירדן. הוא אפילו יכול לכבוש את ירדן ולהחזיר לנו את החזון הישן נושן ההוא של שתי גדות לירדן.
הוא גם יכול, אם הוא מעדיף להיות שמאלני, להגיע להסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית, ובמצב המדיני כיום, הוא מסוגל לעשות זאת בתנאים טובים מאוד עבורנו.
הוא יכול.

אבל הוא לא עושה.
מאובן תפיסתית.
זה לא אני אמרתי.
זה בנט אמר. 

יום שלישי, 19 בינואר 2016

הפיל שבחדר

67 שנים לכינונה של הכנסת:

  • ראש הממשלה בוחר לדבר על הסכסוך 
  • נשיא המדינה מדבר על 4 השבטים
  • יו"ר הכנסת מדבר על אופן ההתנהלות של חברי-הכנסת 

אבל אף אחד לא שם את האצבע על הבעיה.

סקר קטן המתפרסם באותו היום משיב על השאלה בקלות: רוב תושבי המדינה מרגישים לא מיוצגים כראוי.

תחשבו על זה: אם 60 אחוזים מנשאלים שמגדירים עצמם כימנים אינם מרגישים שחברי הכנסת מייצגים אותם כראוי, זה אומר את כל הסיפור.

במרכז, אגב,  83% מרגישים כך; בשמאל 90% מרגישים כך.
 אבל אצלם זה מובן יותר - השלטון לא נמצא בידיהם.

למה אזרחים מרגישים לא מיוצגים כראוי ?


אני חושב שזו הסיבה האמיתית.
עובדה: 67 שנים לכנסת, ובמקום לדבר על השאלה מה הם עושים עבור אזרחי המדינה והאם המוסד הזה, הכנסת, באמת ממלא את תפקידו, הם עושים כל מאמץ לדבר על כל דבר שהוא,
רק לא על זה.

יום שני, 18 בינואר 2016

פיגוע רודף פיגוע ואנחנו רק בהתחלת השבוע

על פי הפרסומים
הרוצח המנוול של דפנה מאיר ז"ל, הי"ד, 
עבד בבית סמוך בעתניאל,
חיכה עד סוף שעות העבודה, 
ואז הלך לו וביצע את מעשה הנבלה.

כלומר,
הוא לא היה צריך לחדור ליישוב
הוא לא היה צריך לעבור צבא
או שומרים
או גדר

הוא פשוט היה צריך להישאר
כי מישהו הכניס אותו פנימה.

היה פעם איש חכם
שאמר שהפתרון
לאינתיפאדה הנוראה ההיא
זו שקראו לה
"הראשונה"
הוא שאנחנו נהיה כאן
והם יהיו שם

אותו איש
הוא ראש הממשלה גם היום
אבל נדמה שהמונחים האלה
"כאן"
ו-"שם"
איבדו כל מובן.

האם כולנו באמת מסכימים
על כך שיישוב יהודה ושומרון
שווים את האובדן הזה ?

האם כולנו באמת מסכימים
על כך שהוזלת הבנייה בעזרת פועלים פלסטינים
שווה את האובדן הזה ?

האם יש מישהו
שאיננו מבין
שמשהו דרסטי צריך להיעשות
כדי לעצור את המאורעות האלה 
שהממשלה עדיין לא מעיזה אפילו 
להודות בשמם האמיתי ?

לא, לא חייבים להחזיר שטחים בכל הסכם.
אפילו לא חייבים לעשות הסכם שלום.
אני נמנה על אלה החושבים
שזה לגיטימי
לדבר ברצינות על טרנספר של יישובים
מתוכם יצאו רוצחים.

אבל להשאיר את האזרחים חשופים
להתקפות טרור
כאילו הם צבא החזית שלנו
במאבק על יישוב ארץ ישראל ?

לא, זה לא סביר בעיניי.
ובעיניכם ?




יום ראשון, 17 בינואר 2016

חדשה תקשורתית שאתם חייבים לדעת: דעא"ש מפתח טכנולוגיות מהסוג שמדינות המערב המפותחות החזיקו ברשותן כבר לפני שני עשורים

לפני כמה ימים
למדתי לדעת
בזכות התקשורת הישראלית
על הטכנולוגיות המתקדמות שיעמדו מאחורי הטרור העתידי של דעא"ש.

אני חשבתי שהשכנים הלא-נחמדים שלנו
מהמדינה האיסלאמית בעיראק ובלבאנט
מצליחים להפיק הד תקשורתי מספק דיו
בזכות טכנולוגיית החרב והברבריות של היד האוחזת בה.
גם בלי שהתקשורת שלנו ושל המדינות האחרות
תתגייס לחזק את האפקט
של הברברי הרצחני המצוייד כמו ג'יימס בונד.

כידוע, לדעא"ש יש זרוע תקשורת (אל-חיאת)
שתפקידה הוא להזין את התקשורת העולמית בתעמולת הזוועה.

מדוע התקשורת מהצד שלנו
משתפת פעולה עם האויב
במקום להבין
שיש לה תפקיד במערכה הזו
שקוראים לו סקירה שקולה וזהירה ?






יום שבת, 16 בינואר 2016

פעם היו מדברים על זרעי-השנאה. היום הם כבר שתילים.

אם יש דבר שהיה יכול להיות מצחיק
זה לראות יהודי
מתנהג
כמו קוזאק נגזל

ארגון פוליטי ימני שהרשה לעצמו לנהל את קמפיין 'השתולים'
קמפיין הסתה
קיצוני

מזדעק
כשהוא זוכה לתגובה
המתבקשת

קמפיין תגובה
מטעם ארגון פוליטי שמאלני
שמציג תשובה בדמות השתול האולטימטיבי 
תגובה שגם היא
בפני עצמה
קמפיין הסתה
קיצוני

זה היה יכול להיות משעשע.
היינו יכולים להתרווח
כמו אבנר בן-נר בזמנו
(כשפנה אל יואב בן-צרויה )
ולהגיד "ישחקו נא הנערים לפנינו" 

אבל גם אז
זה לא היה באמת משעשע.
אז זו היתה מלחמת אזרחים אכזרית
ועקובה מדם

וגם היום
שנאת-האחים הזו
כבר מזמן לא מצחיקה.


יום שישי, 15 בינואר 2016

הזדמנות לראות חצי עבודה ?

לפני יומיים זה קרה. עוד מהלך תחבורתי ישראלי נמרץ. נפתח חלק מכביש 531, זה חלק מאותו מקטע כביש רוחב האמור לחבר את כביש 4 עם כביש 2 (ויום אחד, עם השלמתו, יהווה כביש רוחב המחבר את כבישים 2, 4 ו-6).

האם אפשר לדמיין בשורה טובה מזו ?
בוודאי. אותה בשורה שלא ניתנת כעת, על השלמת כל כביש 531.

עיריית הרצליה נלחמה כנגד הפתיחה החלקית הזו של "כביש 531 בין כביש 4 לרחוב ירושלים ברעננה, על גבול הרצליה", והיא יודעת למה. דמיינו לכם כביש רוחב המאפשר נסיעה במהירות 110 קמ"ש אבל מסתיים ברמזורים המובילים אתכם ישירות אל תוך מקטע דרך הידוע כפקוק גם ככה ?

אין ספק שהפקקים ברעננה ישתפרו מאוד.... על חשבון הפקקים בהרצליה. 

אז למה מתעקשים להראות לנו חצי עבודה? 

האם יש קשר בין המהלך הזה לבין העובדה שהחיבור לכביש 2 יתבצע "בעוד כשנתיים" ? 
מדוע חשוב כל-כך לעשות את זה דווקא עכשיו ? 
מה יודע שר התחבורה, ישראל כץ, שאנחנו לא יודעים ?

או שמא זו סתם החוכמה המעשית המנחה את האדם-הפוליטיקאי לקחת קרדיט על ציפור אחת ביד 
ולא לחכות להשלמת סלילת שתי הציפורים שעל העץ?






יום חמישי, 14 בינואר 2016

בעצם, אולי אל תהיו כחלונים ?

זה ממש מתחיל להיות הרגל. רק לפני שבוע כתבתי על בחירתו של משה כחלון להעלות את הארנונה והנה הוא מככב שוב.
בין ידיעות השבוע - שר האוצר, משה כחלון מבקש להציל את כולנו מירקות יקרים בפסח.
הפתרון שלו ? ייבוא.

רק לפני כמה חודשים ראינו מבצעי ירקות ב10 אג' וקראנו על שדות עם תוצרת שנרקבת
ואחר כך אכלנו ירקות מאוד יקרים בתקופת חגי תשרי
והיינו בטוחים שיעשו כאן איזה פתרון יסודי.

אבל זה פתרון זה ?
אכן, בטווח הקצר כך לא יהיו התייקרויות.
אבל בטווח הארוך, כך גם לא תהיה חקלאות ישראלית.

שר האוצר שלנו מביא פתרון סופי למשבר החקלאות הישראלית
והימין הפוליטי הישראלי, זה שהיה אמור להגן על המדינה 
מכל איום בטחוני תאורטי 
מנסר את ענף הביטחון התזונתי 
עליו יושבים כולנו.

יום אחד כולנו נזכור את הזמן הזה
שבו החקלאות גססה
ונשלם מחירי-עתק
על ירקות מיובאים
כי לא יהיה אף יצרן מקומי שיתחרה בהם.
האם אז נראה את הציונות חוזרת ?
או שנחכה למישהו שיסגור את האור ?

יום רביעי, 13 בינואר 2016

מה ש-20 שנות חילחול למטה עושות לכלכלה

שלום לקורא בנימין נתניהו !

סקר חדש של ה-OECD, ביבי מלמד אותנו כי -

  • ישראל היא המדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב המדינות החברות בארגון – כ-21% מתושבי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני
  • זה יותר מאשר במכסיקו, טורקיה וצ'ילה. 
  • אגב, לפי המחקר, באמצע שנות ה-90 כ-14% בלבד מתושבי ישראל היו מתחת לקו העוני.
  • ממוצע העוני בקרב חברות ה-OECD עומד על 11%.  אנחנו בהחלט מעצמה של עוני, ביבי. 
  • שיעור העניים הנמוך ביותר נמדד בצ'כיה ובדנמרק - כ-6% מאוכלוסיית מדינות אלו נמצאות מתחת לקו העוני. 
  • גם בפערי השכר אנחנו חזקים. ישראל שלישית מהפסקה מבין מדינות ה-OECD. רק בארה"ב ומקסיקו יש הבדלי השתכרות גדולים יותר בין עשירים ועניים. 

מה זה בעצם אומר ?
"הממצאים מלמדים על תופעה כלכלית, שבה פירות הצמיחה זורמים באופן עקבי לקבוצה חברתית קטנה יותר ויותר."

אמצע שנות ה-90....
מזכיר לך משהו, ביבי?
אתה הרי עלית לשלטון בפעם הראשונה ב-1996.
ב-20 השנים שחלפו מאז 1996 ועד היום אתה היית ראש ממשלה במחצית מהתקופה...
ובחלק מהשנים בהן לא היית ראש-ממשלה, היית שר אוצר....

10 שנים, ביבי.... 
ואתה בטח לא מתחרט. 
טוב, אולי על זה שדחפת להצטרף אל הOECD באחת מתקופות כהונותיך הרבות מספור כראש ממשלה?

אולי כבר תבין שמודל "כלכלת הטפטוף מלמעלה" ("כלכלת החלחול"), זה שמבטיח שהמדיניות הכלכלית המיטיבה עם העשירים, תביא לכך שרווחי-ההון שלהם "יחלחלו" מטה אל שכבות הביניים ומשם לשכבות החלשות ביותר - לא כל-כך עובד ? אולי כבר תודה שכאן, כמו בכל מקום אחר בעולם, המודל הזה העמיק את הפערים החברתיים כי העשירים (שיעור קטן מהאוכלוסיה), פשוט צברו את ההון כמו חזירים?

10 שנים, יא ביבי...
תראה מה עשית לנו.
יא חביבי....


יום שלישי, 12 בינואר 2016

איך מוקיעים את מי שעבר את הקווים ?

התגובה של השמאל הקיצוני הישראלי
לסיפור שהביאה 'עובדה' על השמאלני הקיצוני
שמוכן להסגיר סוחרי קרקעות פלסטיניים
למותם בידי הביטחון המתסכל הפלסטיני
מתמצה בכתבה של עמירה הס בהארץ
(שמצטטת פוסט של יוסי גורביץ' וכתבה של חגי מטר) :
גם אם זה נכון - תוכיחו.

אבל אתם בעצמכם כותבים
שבמסגרת הכתבה שהביאה 'עובדה'
הודה פעיל השמאל הקיצוני
בכך שהסגיר אדם למותו בידי הביטחון המסכל
ומצהיר שהוא יעשה זאת שוב.

זו היתה יכולה להיות הזדמנות גדולה
לשמאל הקיצוני
להדגים
איך מוקיעים מתוכך מישהו
שעבר את הקוים.

זו עדיין נשארה הזדמנות גדולה
לשמאל המתון
להגיב


יום שני, 11 בינואר 2016

למה נתניהו שתק ?

היה לנו שבוע מעניין
עם הרבה עיסוק במחבל מסתתר ותפישתו
אבל עם הרבה פחות הניסוי הגרעיני של צפון קוריאה
ואלא אם החמצתי את זה בענק
נתניהו (בניגוד לעבר) פשוט ישב ושתק.

אולי הוא פחד
שאם הוא ידבר על הגרעין האיראני
האזרחים יסבירו לו
שסכינאות ברחובות מטרידה אותם יותר ? 

אולי הוא סוף סוף
הפנים
שהגרעין האיראני 
בתור בובת הפחדה ודרבון 
של העם והלאום
לא יעילה
כמו המיעוט הערבי ?

אולי הוא פשוט נורא מודאג
מהחקירות הפליליות של שרה, אשתו
ומהדרך שבה האש הולכת ומתקרבת אל הישבן שלו ?

יום ראשון, 10 בינואר 2016

מי אמר שאין בפוליטיקה הישראלית הזדמנויות שניות ?

אריה דרעי
אדם שהורשע 
בגלל התנהלות מושחתת כשהיה שר פנים בעבר
שוב קיבל לידיו את התפקיד הזה
ממש כפי שהבטיחו לנו עוד בשבוע הקודם.

תגידו מה שתגידו
על בנימין נתניהו
ועל האופוזיציה בישראל (המחנה הציוני ויש עתיד)
זה נורא יפה
שהם כולם
מאוד מחוייבים
 לרעיון הזה
של שיקום של האסיר לשעבר
והחזרתו למוטב.

אני נמנה על אלה המפרשים
את המחלוקת התלמודית
"מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"
כגורסת שבעלי התשובה
ומביא כנימוק לדעתי את 
הידוע בכינויו ריש לקיש
שהיה שודד דרכים לפני שחזר בתשובה והפך לחכם בהלכה. 

אבל האם מתהלך בינינו אדם 
אשר שמע פעם
את אריה דרעי 
מכה על חטאיו 
וחוזר בתשובה ? 

והאם יש בינינו 
מישהו
המסוגל להאמין 
שנתניהו מסביר לשרה 
(או שלהיפך, היא מסבירה לו)
שהוא רק יכול להרוויח מהמינוי הזה.
אם דרעי יוכיח עצמו כבעל תשובה
ציבור מצביעי ש"ס כולו יזכור לנתניהו 
את נכונותו לבטוח במנהיגם. 
ואם דרעי יוכיח עצמו כמי שאיננו עומד בפיתוי
הרי שהכיסוי התקשורתי העתידי
יסיט כל תשומת-לב שהיא 
מהכשלונות המוסריים של ראש הממשלה ורעייתו. 

ואנחנו ?
אנחנו רק יכולים לקוות
כי שר הפנים העתיד לבוא
יביא את כולנו לשמוח ולהריע לו

יום שבת, 9 בינואר 2016

נשאד מלחם איננו

צריך לתת קרדיט לכוחות הביטחון שלנו.
לא רק שזה לא קל לתפוש מחט בערימת שחת
אלא שהדרך בה הלכידה הזו בוצעה
כשהמפגע מסתתר בלב אוכלוסיה אזרחית
בלי לפגוע באף אזרח שאיננו מעורב
(רוב כמעט מוחלט של תושבי השכונה בערערה, בה הסתתר)
ובלי שאף לוחם או שוטר נפגעים
זו עדות למקצועיות מהרמה הגבוהה ביותר.

אני עדיין חושב שהיה מקום לשיפור ניכר
בהתנהלות המשטרה מול הציבור בפרשה הזו 
שהיתה יכולה לשפר מאוד את תפקודה של
האוכלוסיה האזרחית בזמן המשבר.

ובכל זאת, נוכח ההצלחה
לא חייבים רק לבקר
ואפשר גם לשבח.
אי-אפשר לנקוב בשמות
של השוטרים, החיילים והסוכנים האלמונים
שעשו את העבודה הקשה והמסוכנת בשטח
אז נוריד את הכובע בפני אנשי כוחות-הביטחון שלנו
ונגיד להם כל הכבוד !

ואם כבר משבחים
לא ראוי להתעלם
מהאנשים אשר נתנו את ההוראה.
אם העניין הזה היה מסתבך
והיו לנו חלילה נפגעים נוספים
מכוחותינו או בקרב האזרחים
היו כמה וכמה בכירים ופוליטיקאים
שהתקשורת היתה שותה להם את הדם:

להצלחה,
כידוע,
יש הרבה אבות,
אבל לשלושה האלה, 
שכל הסיכון המנהיגותי 
היה מונח על שכמם,
מגיע עיקר הקרדיט 
ומירב השבחים.
יישר כוחכם ! 

לפני סיום, אפשר רק לייחל 
שהמציאות שלנו היתה כזו 
כך שעיקר הכתיבה על הפוליטיקה שלנו 
היתה כל-כך חיובית. 

ולסיום, 
נייחל ונאחל 
ימים טובים 
לכולנו. 
ולא נשכח 
את הפצועים
להם נאחל החלמה מהירה. 
ואת המשפחות השכולות
שלכאב אובדנן רק הזמן והמקום יביאו מזור. 

יום שישי, 8 בינואר 2016

בוא נתפוש לנו איזה שמאלני ונראה לו מה זה

בעובדה יודעים לדבר אל ההמון
בעת הזו בה כולם מטפסים על 'שוברים שתיקה'
בתוכנית מצטרפים בכיף
עם תחקיר על מי שמתואר כפעיל שמאל רדיקלי במיוחד: עזרא נאווי 
ותרומתו למלחמת הפלסטינים בסחר-הקרקעות.

האמת היא
שבניגוד לרוב החיילים שמדברים עם שוברים שתיקה
ולא מבינים שבמקום לתת להם במה לשתף במה שהפריע להם
מנצלים אותם לרעה
עזרא נאווי יודע בדיוק מה הוא עושה.

יותר משהוא דומה לפעילי 'שוברים שתיקה'
אני חושב שהוא דומה
בקוים אותם הוא בוחר לחצות
לפעילת השמאל הרדיקלית טלי פחימה.
(שהתאסלמה והשלימה את חציית הקוים לגמרי לפני כמה שנים).

עם כל ההתרגשות מהתגובות המתלהמות של הימין הפוליטי הישראלי 
(ממש אפשר לדמיין את הדמעות שזולגות לסמוטריץ' ושות' על גורל הפלסטינים החפים מפשע)
חשוב לזכור ולהזכיר ולומר
שלא כל השמאלנים
נוצרו במקשה אחת
בדיוק כפי
שלא כל הימנים
נוצרו במקשה אחת.

תפוחים רקובים יש בכל אחד מהמחנות.
סימאון מוסרי מכה בקיצוני השמאל ובקיצוני הימין גם יחד.
וחשוב
כשאנחנו מביטים באדם מוכה עיוורון
שלא ניגרר אחריו
ונלמד ממנו
כיצד לנהוג.

אגב,
אם מדברים על ימנים
ושמאלנים
אז עובדה
זו לא אותה תוכנית שפעם,
באחד מהתקופות היותר נוראות בעזה,
בחרה להציג קצין צה"ל כאילו הוא רוצח ?

הדמות הבולטת בצוות 'עובדה', אילנה דיין, אמרה פעם בראיון
על אותו מקרה של סרן ר',
"יצא שצלבנו את המ"פ וחייליו
בזמן שרצינו להראות:
שימו לב עד לאן הסיטואציה הזאת מביאה את כולנו".
מעניין מה היא תגיד אחרי הפעם הזו. 

יום חמישי, 7 בינואר 2016

הארנונה שוב מתייקרת ... ואחריה? המבול !

ישראל היום מדווח: הארנונה בשנת 2016 עומדת להתייקר ב-1.27% וזאת למרות שהאינפלציה ב-2015 ירדה ב—1%. שר האוצר משה כחלון ושר הפנים אישרו את העלאת הארנונה לשנת 2016.

אם בא לכם לצחוק קצת, שימו לב איך שמו של שר האוצר מוזכר מפורשות בכתבה, אבל שמו של שר הפנים, איננו מוזכר. רמז: זה עדיין איננו אריה דרעי. זה האיש שהוא במקרה גם שר התקשורת ושר החוץ ושר הכלכלה ו.... נגמר לי האוויר מרוב משרדים...

אגב, לי, בניגוד לכם, בא לבכות.

הארנונה שוב מתייקרת בלי שום הצדקה.
כן, אני כותב היום על הנושא המשעמם הזה.
באמת נורא משעמם אתכם לבזבז כסף?

כי זו האמת.
התייקרות הארנונה
היא סוג של בזבוז.

אבל במקום שתבזבזו אותו על אנשים
שאתם אוהבים
למשל עצמכם
אתם מבזבזים אותו
על ראש-הרשות המקומית שלכם
עובדי הרשות
והמקורבים.

למה?
אולי תשאלו
אם הצלחתי לעורר בכם שמץ עניין?
תגידו: הרי הארנונה משמשת לשירותים שאנחנו מקבלים, לא ?
נכון. אשיב.

אבל בשנה האחרונה היתה דפלציה של 1%
כלומר המחירים ירדו באחוז
ולכן אין
שום
הצדקה
רציונלית
שבתקופה של ירידות מחירים
דווקא הרשות המקומית
תצטרך להעלות  את המחירים שלה.
זה לא שההוצאות שלהן התייקרו בגלל גל התייקרויות במשק
או משהו בסגנון.

ארור לחושבים אוון
המעלים ספקולציות
שאולי ראשי-ערים רבים
נקלעו למצוקה דומה לזו 
של ראש עיריית אשקלון 
ולכן הם ביקשו עוד תקציב?

לא.
חלילה וחס.
זו סתם שחיתות ישראלית.
אם אפשר לקחת עוד כסף במיסים
אז למה לא ?

למה שחיתות ?
כי אם עסק היה מתנהל ככה
ההנהלה היתה פונה למנהל המחלקה
שמעז לבקש עוד תקציב
בזמן שבו הוצאות מחלקתו דווקא ירדו
ומבקשת ממנו הסברים
וכשהוא היה מתחיל לגמגם
היא היתה מעיפה אותו
ואת כל מי שנתן לו יד בזה.

אבל מדינת ישראל היא לא עסק
נכון ?
ואנחנו לא המנהלים
אנחנו רק אלה
שמשלמים את החשבון

ועוד יש מי שמתלונן
כשאני אומר שהגיע הזמן
לעבור לשיטת משטר אחרת ?




יום רביעי, 6 בינואר 2016

למה נתניהו לא אומר לאינדיק את האמת ?

ויכוח מתפתח בין מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל , לבין לשכת ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו.

למה? אינדיק סיפר שנתניהו אמר לו בהלוויה של רבין  'תראה, תראה את זה. הוא הופך לגיבור עכשיו. אבל אם הוא לא היה נרצח, אני הייתי מביס אותו בבחירות ואז הוא היה נכנס להיסטוריה כפוליטיקאי כושל' 

התקשורת והשמאל מטפסים על נתניהו, באינסטינקט פאבלובי משהו.
אז לשכת נתניהו נכנסה למגננה. קודם היא הראתה שאינדיק ונתניהו לא עמדו אחד ליד השני בהלוויה עצמה. אינדיק הבהיר שהוא התכוון לחלק של קבלת הארון שנערך בכנסת עצמה.

עכשיו לשכת ראש הממשלה והליכוד מחפשים תגובה חדשה.

בשביל מה זה טוב?

כולנו יודעים את האמת. והאמת היא שאם רבין לא היה נרצח, ואם הוא היה ממשיך באותה מדיניות שהתווה עד ל4/11/1995, הוא היה מפסיד בבחירות נובמבר 1996 לבנימין נתניהו בפער ענקי. זה מה שהראו הסקרים ערב מותו של רבין. אלה היו הסנטינמנטים בציבור שהרגיש שהפלסטינים תקעו לנו סכין בגב וניצלו את הסכמי אוסלו כדי להביא את הטרור לערינו.

זאת האמת.

למה נתניהו צריך להתבייש בזה?

אבל זו לא כל האמת.
זו רק חצי האמת.
יכול להיות שזו אולי הסיבה שבגללה נתניהו מתווכח?

רבין לא היה חייב להמשיך במדיניות אוסלו באופן עיוור. הוא היה יכול להתנער, להתכוונן מחדש ולדרוש מהפלסטינים לעמוד ברצינות במחוייבותיהם הבטחוניות.

פרס שהבין באיחור שהקדמת הבחירות היתה שגיאה, ניסה לעשות את זה בחודשיים שלפני הבחירות. אבל זה לא הלך לו. הציבור לא כל-כך קנה אותו כמר ביטחון, ולא במקרה - רישומם של פיגועי מרץ הנורא היה באמת נורא.  פרס חשב שתמיכה עולמית תשפר את הדימוי שלו ולא הבין שהבחירות הקרבות יהיו פנימיות לגמרי. וכמו פרס קלאסי, הלוזר הצליח לאבד אפילו את הציבור הערבי באותן בחירות על רקע מבצע ענבי זעם והפאשלה ההיא בכפר קאנא, כשחיזבאללה הצליח לגרום לירי ישראלי על מתחם או"ם שפגע באזרחים רבים (אותו ירי שרק בדיעבד למדנו שנדרש לחילוץ כוח בפיקודו של נפתלי בנט, קצין במגלן דאז, שר חינוך דהיום).

ואז בא מאי, ואיתו הבחירות שפרס הקדים כשדמיין שהרצח ייתן לו את הנצחון, ונתניהו ניצח על חודו של אחוז

אחרי אותן בחירות נתניהו המשיך במדיניות של פרס (עם טון דיבור אחר). הוא שינה כיוון אבל המשיך לשמור על הסכמי אוסלו ורוב הזמן זה הצליח לו (עם כמה חריגים כמו מנהרת הכותל) ואפילו המשיך למסור שטחים (חברון אהובתי) ואפילו המשיך לחתום הסכמים (הסכמי וואי).

אם רבין היה מתעשת אחרי מרץ הנורא, היו לו עוד 8 חודשים עד הבחירות שנועדו להתקיים בנובמבר 1996. היה לו מספיק זמן לשנות כיוון ולהתמודד ברצינות עם המציאות שנוצרה אחרי הסכמי אוסלו.

יכול להיות שאם הוא היה עושה את זה מצבנו היה טוב יותר?
יכול להיות שזה מה שנתניהו לא רוצה שנחשוב עליו?
שהוא פוחד מההבדל בין הדרך שבה נתניהו המשיך לקיים את הסכמי אוסלו לבין הדרך שבה רבין היה מתמודד איתם?

יום שלישי, 5 בינואר 2016

איך נסמוך עליהם אם הם לא סומכים עלינו?

נראה שלמשטרה שלנו אין מושג איפה מתחבא המתחבל נשאד מלחם.
מיום ליום השמועות שהתקשורת מפיצה הופכות היסטריות יותר ויותר.
אולי הוא מתחבא במבנה הרוס?
אולי הוא מתחבא בדירה של קשיש שחטף ?
אולי הוא בכלל התאבד?

כשאין לך מושג איפה החשוד,
ואתה יודע שמדינה שלמה מביטה עליך,
אתה מתחיל להילחץ.
מה עושים שוטרים לחוצים? מלחיצים. אז קרובי משפחה של מלחם נעצרים.
אבל אפילו האב, שבלעדיו אולי לא היינו יודעים את זהות הרוצח עד עכשיו ?
אני רק יכול לקוות שעושים את זה לטובתו, כדי שמהציבור שלו לא יפגעו בו בגלל שדיווח על בנו.

אבל האם הם חושבים ברצינות שזה מה שישכנע אותו להסגיר את עצמו?
מה הם השוטרים שלנו, ילדים קטנים?

לרגע התלבטתי אם לא לצייר כזה ציור מעולם הילדים....
לצייר את המפכ"ל והמון שוטרים רצים על מפת ארץ ישראל
ומלחם ממש כמו בציורים הישנים
עומד הפוך וצוחק
מתחת לאף של המפכ"ל.

אבל אז נזכרתי שזה המשטרה שלנו
שהאיש רוצח
ושהבדיחה היא על חשבוננו.

זה לא פייר לצחוק על חלשים.
וזו האמת - האירוע הזה מוציא אותנו מה זה חלשים.
כמו במיטב התקשורת של העולם הערבי
הנה, כבר אנחנו מתחילים לדבר על ההיי-טק שבו השתמש המרצח.
ממש כמו עלילות-המוסד בתקשורת הערבית.

הפתרון היה ונשאר - לכידות פנימית.
וזה מתחיל עם אמון של הרשויות בציבור הישראלי.
אבל איפה האמון הזה, איפה

יום שני, 4 בינואר 2016

המימד הפסיכולוגי של החיים

שר החינוך נפתלי בנט קרא הבוקר להורים בתל אביב לשלוח את ילדיהם לבתי הספר והגנים למרות החשש הביטחוני:
'משחר קיומה מדינת ישראל תחת סיכון, לצערי עדיין סיכוני תאונות הדרכים הם לאין ערוך יותר גבוהים מטרור ובוודאי יש את המימד הפסיכולוגי שעובד שעות נוספות. כולנו באיזו רמת סיכון אבל החוכמה היא לחיות את החיים' 
מה אני אגיד לך, כבוד השר?
בזמנו, במלחמות, היה כזה מנהג משונה כזה - לשלוח הרחק מאיזור הקרבות את הנשים והילדים.
ככה עשינו ב-1948.
ככה גם עשינו ב-1973.

איך שהזמנים משתנים.

יום שבת, 2 בינואר 2016

רגע של נחת ואחריו רגע של פחד

קראתי השבוע שישראל מסרבת לחדש את המגעים המדיניים עם הרשות הפלסטינית מבלי שייפסק גל הטרור ותהיה רגיעה בשטח.

האמת? זה היה קצת מפתיע. חשבתי שבישראל טוענים שגל הטרור הוא ספונטני ולא בשליטה של גורמים פלסטיניים 'מלמעלה'.

אבל אז המשכתי אחרי הכותרת. ולמדתי שבעצם ישראל מסרבת למשהו אחר לגמרי.

הפלסטינים באמת יוזמים חידוש המגעים המדיניים, על פי הדיווח "בניסיון להשיב את השקט לגדה המערבית."
אבל היוזמה הזו היא לא משהו כזה פשוט או תמים.
על פי הדיווח, "הפלסטינים הציבו כמה תנאים".

איזה  תנאים?
  • הקפאת הבנייה בהתנחלויות,
  • הסכמה למסגרת משא ומתן על בסיס גבולות 1967
  • שחרורם של 36 אסירים שהיו אמורים להשתחרר בפעימה הרביעית במסגרת המשא ומתן שהתנהל ב-2013-2014 והדבר נבלם עם פיצוץ המשא ומתן.
איזה תשובה הם קיבלו?
"רק לאחר שתהיה רגיעה בשטח והפיגועים ייפסקו, ישראל תוכל לשקול צעדים מדיניים והענקה של מחוות לרשות הפלסטינית."
אז מה היה לנו כאן? 
רגע של כעס על כלי תקשורת שאין קשר בין הכותרת של הכתבה המתפרסמת בו לבין תוכנה
רגע של גאווה ושמחה על ממשלה ישראלית שמתנהלת בצורה רציונלית, שפויה וחכמה
ורגע של בהלה, כשנזכרתי עם מי יש לנו עסק כאן. 

נתניהו צודק לגמרי בסירוב הזה:
מחוות חד-צדדיות מצדנו על רקע המציאות הנוכחית ייתפשו ככניעה לטרור.
כולנו יודעים שאפשר להתחיל משא ומתן גם בלי מחוות.
אפשר לבצע מחוות אחרי שהמשא ומתן מתקדם. 

אבל זה הרי אותו ביבי - 
שהבטיח לטפל בחמאס כמו שצריך - וכבר שבע שנים לא מטפל

אז על מי נסמוך שיעמוד, יתעקש ולא יתקפל? 
הרי מי שיבוא מהשמאל ירוץ לעשות את המחוות האלה, כי ממילא, על פי השקפת עולמו המדינית, המשא ומתן ותכליתו חשובים יותר. 
הרי מי שיבוא מהמרכז (וכרגע זה נראה שאם יהיה כזה, זה יהיה יאיר לפיד) ישתבשב לו ויעשה את מה שיהיה קל יותר לעשות, וברור שנוכח לחץ מתון מארה"ב, קל יותר יהיה לו להתקפל. 

אין על מי לסמוך.גם לא על אבינו שבשמיים (זוכרים את השנים 1939-1945? זוכרים פוגרומים קודמים?)

אז מה נעשה? נקטר. 
ונפחד. 
ונייחל ליום שבו תהיה לנו הנהגה אמיתית
מהסוג שיודע לא רק להגיד 'או"ם שמו"ם', 
אלא גם לנהוג בהתאם. 


יום שישי, 1 בינואר 2016

עם משרד חינוך מקצועי זה לא היה קורה? בוודאי שזה היה קורה! מדוע? כי אין חינוך שאיננו פוליטי.

את הסקירה הטובה ביותר סביב פרשת הספר "הפסול", "גדר חיה" של דורית רביניאן, מצאתי באתר כיפה.
עד אותה נקודה לא היה ברור לי אם מדובר בסערה שמאלנית בכוס תה, או בפסילה שיש בה בעיה של ממש.

אז קודם כל, זו בכלל לא פסילה. מדובר בהחלטה שלא להכניס את "הספר לתכנית הלימודים, זאת למרות שהועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים, בראשות פרופ' רפי וייכרט מאוניברסיטת חיפה, המליצה להוסיפו לרשימת הספרים אותם ניתן ללמד בתיכונים במסגרת התוכנית המוגברת של חמש יחידות לימוד בספרות."

כלומר, כל הויכוח הוא קרב בין בירוקרטים על השאלה אילו ספרים ילמדו בתוכניות הספרות המוגברת. 

ומה קרה?
ממלאת מקום יו"ר המזכירות הפדגוגית ד"ר דליה פניג, העומדת בראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך (באופן זמני, לאחר ששר החינוך נפתלי בנט פיטר את היו"ר הקודם, ד"ר ניר מיכאלי, מוקדם יותר השנה), הסבירה את הנימוקים להחלטתה המכריעה והמדירה את 'גדר חיה' מהתוכניות, החלטה שהתקבלה יחד עם  האחראית על "אשכול חברה ורוח", אלירז קראוס:
  • "במציאות הישראלית של הסכסוך היהודי-ערבי, הספר עלול ליצור בחלק מהכיתות את התוצאה ההפוכה ממה שמבקשת היצירה להציג"
  •  "היצירה היא עכשווית ועל כן מציבה את הקורא באופן מאוד מוחשי ועוצמתי מול הדילמה של מיסוד האהבה, כאשר אין לו את הכלים המלאים לשקול החלטות מסוג זה".
  • "הסיפור מתבסס על מוטיב רומנטי של אהבה בלתי אפשרית אסורה/סודית. נוער בגיל ההתבגרות נוטה לרומנטיזציה ואין לו, בהרבה מקרים, את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות".
  • "ליצירות ספרות יש כוח חזק מאוד. גם הדיון הביקורתי שייערך בכתה - אם ייערך - לא יעמוד מול מסר מאוד חזק ביצירה, שהנכון והטוב היה מימוש אהבתם של חילמי וליאת. גם בחינוך הממלכתי רבים מההורים יתנגדו באופן חריף לכך שבנם/בתם ילמדו את הרומן ויראו בכך פגיעה בחוזה האמון שבין ההורים למערכת החינוך. יש לזכור כי הבחירה ללמוד את היצירה היא בחירת המורה ולא בחירת התלמידים".
  • "יחסים אינטימיים ובוודאי האופציה הפתוחה של מיסודם באמצעות נישואין והקמת משפחה - גם אם אינה יוצאת לפועל בסיפור - בין יהודים ושאינם יהודים נתפסים בקרב קהלים גדולים בחברה כאיום על הזהות הנפרדת".
אז בירוקרטים ימניים ממשרד החינוך גברו על בירוקרטים שמאלניים ממשרד החינוך. 
באמת הפתעה גדולה.
הרי כולנו יודעים מי השר, לא? 
כולנו גם יודעים מה היה גורלו של הספר לו שר החינוך היה מהשמאל. 
השאלה היחידה שאיננה ידועה לנו היא מה היה מחליט בעניין שר החינוך יאיר לפיד. אבל גם הוא הרי אינו יודע היום את התשובה. רק האינטרס הפוליטי של יום הדין היה מנחה אותו. 

ומה חושבים אזרחי הארץ ? 
אתר כיפה לאחר שהביא קטעים מהיצירה (לא דבר שכיח בתקשורת 'המעמיקה שלנו')
הביא תגובה מארגון 'יד לאחים' (הפתעה: הם תומכים בהחלטה)
ולאחר מכן תגובה של מתנגד מתוך הציבור הדתי: 
'פרופ' אביעד הכהן, דיקן המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", מתנגד בחריפות לפסילת ספרה של דורית רביניאן. "פרט למקרים קיצוניים באמת, וזה לא המקרה, אסור שמשרד החינוך יהפוך להיות צנזור. הדרך להתמודד עם סוגיית ההתבוללות ונישואי התערובת היא באמצעות דיון ובאמצעים חינוכיים ולא באמצעות פסילת ספרים. כל פסילה רק מעצימה את ההד של הספר ותכניו. באופן זה ניתן לפסול גם לימוד פרקים שלמים בתנ"ך המתארים את נישואי יוסף עם אסנת בת פוטיפרע כהן און, את נישואי משה רבנו עם ציפורה בת יתרו שהיה כהן לעבודה זרה, את מעשה גילוי העריות של בנות לוט ואביהן, ואת מעשה הזנות של יהודה ותמר כלתו". '
ואני מהרהר לי -

  • כמה מההורים בישראל בכלל מודעים לספרים שילדיהם נדרשים לקרוא בלימודי הבגרות? ואלה שמודעים - האם הם מתקוממים על תכניהם, או שמא הם מזדהים עם הילדים על הבחירה בספרים שלפעמים נראית כמו המאמץ האינטנסיבי ביותר לבחור בספרים הכי משעממים שאפשר היה לדמיין ? 
  • האומנם ראוי לאדם דתי לגזור גזירה שווה לפרקים מהתנ"ך וליצירה של סופר ישראלי מודרני? האומנם תלמידי הארץ בכלל מבינים שאסנת וציפורה אינן יהודיות? שלא לדבר על הסבתא רבתא של דוד המלך. 
  • האומנם ראוי לפסול ספר על רקע אהבה יהודית-ערבית לתלמידי ספרות-מורחב במערכת חינוך המלמדת לכלל תלמידי הספרות את 'המאהב' של א.ב יהושע, כולל הקשר האינטימי בין נער הערבי ונערה יהודיה? 
  • האומנם אפשר לטעון שאין הבדל בין הדרך בה נהג בדורית רביניאן משרד החינוך (בהנהגת השרים הקודמים) (דוגמא ועוד דוגמא) לדרך בה נוהג המשרד הנוכחי ? 
  • האם יש דרך טובה מזו שעוררה פסילת הספר לדון דיון ציבורי נוקב בשאלת עמדתה של החברה היהודית בישראל כלפי נישואים מעורבים של יהודים וערבים ? 
  • האם מי שפוסל ספרים, סופו שיפסול אנשים? 
  • האם מי שפוסל אנשים שפסלו ספרים לא הגיע לשם קודם?
נדמה לי, שבמקום לתקוף כל-כך הרבה אחד את השני, אולי הגיע הזמן להודות בכך ש-

  1. החינוך בישראל הוא פוליטי (כמו בכל מקום בעולם)
  2. הדרך בה אנחנו מנהלים את החינוך בישראל מתעלמת מהעובדה הזו 
  3. התוצאה, ניכור של כל תלמיד בחינוך הממלכתי, כשהוא מבין את נשף המסיכות, ורואה מאחורי המסווה של חינוך 'ממלכתי', אחיד, נקי מזהות פוליטית, את האמת המרה: שמנסים לחנך אותו פוליטית.