יום שלישי, 26 בינואר 2016

מבט נאיבי על תחילתו של פסטיבל פוליטי

בין שלל אירועי השבוע, זכינו גם להתחלתו של פסטיבל פוליטי בתוך מפלגת העבודה.

יו"ר העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, תקף את ח"כ שלי יחימוביץ': "הכל דיבורים" בגלל ביקורת שמתחה עליו.
האמת ? הוא צודק.
אבל על מה הוא דיבר  ?
יחימוביץ' ביקרה את הרצוג בנוגע לדברים שאמר לנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, על כך שפתרון שתי המדינות אינו רלוונטי כעת. היא תיארה את דבריו בתור "פזילה לימין".

אם להיות הוגנים כלפי הרצוג, ראוי לשאול: לאן שלי רוצה שהרצוג יפזול ?
הוא הרי לא יקבל קולות נוספים מהשמאל.
ובמרכז עם כחלון ולפיד כבר עכשחן כל-כך צפוף שקשה לנשום.
אז מה נשאר לפוליטיקאי החפץ חיים ?

ולמה זה פסטיבל ולא מחלוקת פוליטית אמיתית? תביטו על שתי הנקודות שהעלתה שלי. היא אישה חכמה ובכל זאת טוענת:
  • "ייתכן שזו הזדמנות אחרונה לדבר עם מנהיג פלסטיני חילוני ופרגמטי ואסור להחמיץ הזדמנות כזאת"
  • "על האופוזיציה להציג חלופה ברורה ולא מגמגמת".
אבל הרי המנהיג 'הפרגמטי' הזה הרי לא החמיץ הזדמנויות לוותר על חתירה להסכם קבע (זוכרים את אולמרט ?) והאם תיתכן חלופה ברורה ופחות מגומגמת מהאמירה של הרצוג: "היפרדות וביטחון הן צעד ראשון הכרחי בדרך לחזון שתי המדינות" למי שבכל זאת רוצה לקבל קולות גם מהשמאל ?

אל תבינו אותי לא נכון.
גם אני לא אוהב במיוחד את האמירות האחרונות של הרצוג וכבר כתבתי על מיעוט התבונה הפוליטית שבעמדותיו המדיניות המוצהרות. הרי מרוב זגזוג, הוא נראה דומה יותר ויותר לנתניהו, ואם כבר, אז למה שאנחנו הישראלים נאמץ חיקוי דהוי ולא נישאר עם המקור ?

אבל אני מבקש לדון מעט בשאלה מדוע ולמה שלי ויצחק רוצים לריב. למה שלי ששה להתנגח עם יצחק ? מדוע יצחק שמח כל-כך להיענות לה ? יש סיבה אמיתית. היא איננה קשורה להרצוג וליחימוביץ'. בדיוק כפי שנתניהו מפחד מהצל של גבי אשכנזי  גם הרצוג וגם יחימוביץ' מבינים היטב שאם הם לא יפעלו מהר מספיק, הם ימצאו את עצמם כמספרי 2 ו-3 של אשכנזי (במקרה הטוב ביותר).

אז מה אני רוצה  מכם?
אל תבינו אותי לא נכון. תבונה פוליטית יש כמובן בהתנהלות הזו מצד השניים. הם לא נולדו אתמול.

אבל -
  • בהתחשב בזה שאשכנזי הוא אולי האדם היחיד שמסוגל להוביל את העבודה להתמודדות ראש בראש עם נתניהו
  • ובהתחשב בכך שיותר מכל המדינה שלנו צריכה את הקמתו לתחייה של הויכוח הפוליטי הרציני, המאוזן, בין שני מחנות אידיאולוגיים גדולים, 
  • ובהתחשב בכך שהמדינה שלנו חשובה הרבה יותר מכל מפלגה או פוליטיקאי 
ההדגמה הזו, שגם בימין וגם בשמאל, האינטרסים הפוליטיים הפרטיים באים לפני האינטרסים של מדינת ישראל היא מעציבה.

כן, על זה רציתי לדבר.
תקראו לי תמים,
אבל אני חולם על מציאות שבה כל אנשי הציבור
מהימין, המרכז והשמאל
מברכים על ניקוי הרמטכ"ל ה-19 מכל החשדות לגביו
וקוראים לו לקום ולהצטרף לפוליטיקה
למפלגה התואמת את עקרונותיו וערכיו
כדי לעזור לפוליטיקה הישראלית
נוכח האתגרים העומדים בפני המדינה שלנו בעת הזו.

נאיבי, אה?

אין תגובות:

פרסום תגובה