עם משרד חינוך מקצועי זה לא היה קורה? בוודאי שזה היה קורה! מדוע? כי אין חינוך שאיננו פוליטי.

את הסקירה הטובה ביותר סביב פרשת הספר "הפסול", "גדר חיה" של דורית רביניאן, מצאתי באתר כיפה.
עד אותה נקודה לא היה ברור לי אם מדובר בסערה שמאלנית בכוס תה, או בפסילה שיש בה בעיה של ממש.

אז קודם כל, זו בכלל לא פסילה. מדובר בהחלטה שלא להכניס את "הספר לתכנית הלימודים, זאת למרות שהועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים, בראשות פרופ' רפי וייכרט מאוניברסיטת חיפה, המליצה להוסיפו לרשימת הספרים אותם ניתן ללמד בתיכונים במסגרת התוכנית המוגברת של חמש יחידות לימוד בספרות."

כלומר, כל הויכוח הוא קרב בין בירוקרטים על השאלה אילו ספרים ילמדו בתוכניות הספרות המוגברת. 

ומה קרה?

ממלאת מקום יו"ר המזכירות הפדגוגית ד"ר דליה פניג, העומדת בראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך (באופן זמני, לאחר ששר החינוך נפתלי בנט פיטר את היו"ר הקודם, ד"ר ניר מיכאלי, מוקדם יותר השנה), הסבירה את הנימוקים להחלטתה המכריעה והמדירה את 'גדר חיה' מהתוכניות, החלטה שהתקבלה יחד עם  האחראית על "אשכול חברה ורוח", אלירז קראוס:

• "במציאות הישראלית של הסכסוך היהודי-ערבי, הספר עלול ליצור בחלק מהכיתות את התוצאה ההפוכה ממה שמבקשת היצירה להציג"
•  "היצירה היא עכשווית ועל כן מציבה את הקורא באופן מאוד מוחשי ועוצמתי מול הדילמה של מיסוד האהבה, כאשר אין לו את הכלים המלאים לשקול החלטות מסוג זה".
• "הסיפור מתבסס על מוטיב רומנטי של אהבה בלתי אפשרית אסורה/סודית. נוער בגיל ההתבגרות נוטה לרומנטיזציה ואין לו, בהרבה מקרים, את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות".
• "ליצירות ספרות יש כוח חזק מאוד. גם הדיון הביקורתי שייערך בכתה - אם ייערך - לא יעמוד מול מסר מאוד חזק ביצירה, שהנכון והטוב היה מימוש אהבתם של חילמי וליאת. גם בחינוך הממלכתי רבים מההורים יתנגדו באופן חריף לכך שבנם/בתם ילמדו את הרומן ויראו בכך פגיעה בחוזה האמון שבין ההורים למערכת החינוך. יש לזכור כי הבחירה ללמוד את היצירה היא בחירת המורה ולא בחירת התלמידים".
• "יחסים אינטימיים ובוודאי האופציה הפתוחה של מיסודם באמצעות נישואין והקמת משפחה - גם אם אינה יוצאת לפועל בסיפור - בין יהודים ושאינם יהודים נתפסים בקרב קהלים גדולים בחברה כאיום על הזהות הנפרדת".

אז בירוקרטים ימניים ממשרד החינוך גברו על בירוקרטים שמאלניים ממשרד החינוך. 

באמת הפתעה גדולה.

הרי כולנו יודעים מי השר, לא? 

כולנו גם יודעים מה היה גורלו של הספר לו שר החינוך היה מהשמאל. 

השאלה היחידה שאיננה ידועה לנו היא מה היה מחליט בעניין שר החינוך יאיר לפיד. אבל גם הוא הרי אינו יודע היום את התשובה. רק האינטרס הפוליטי של יום הדין היה מנחה אותו. 

ומה חושבים אזרחי הארץ ? 

אתר כיפה לאחר שהביא קטעים מהיצירה (לא דבר שכיח בתקשורת 'המעמיקה שלנו')

הביא תגובה מארגון 'יד לאחים' (הפתעה: הם תומכים בהחלטה)

ולאחר מכן תגובה של מתנגד מתוך הציבור הדתי: 

'פרופ' אביעד הכהן, דיקן המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", מתנגד בחריפות לפסילת ספרה של דורית רביניאן. "פרט למקרים קיצוניים באמת, וזה לא המקרה, אסור שמשרד החינוך יהפוך להיות צנזור. הדרך להתמודד עם סוגיית ההתבוללות ונישואי התערובת היא באמצעות דיון ובאמצעים חינוכיים ולא באמצעות פסילת ספרים. כל פסילה רק מעצימה את ההד של הספר ותכניו. באופן זה ניתן לפסול גם לימוד פרקים שלמים בתנ"ך המתארים את נישואי יוסף עם אסנת בת פוטיפרע כהן און, את נישואי משה רבנו עם ציפורה בת יתרו שהיה כהן לעבודה זרה, את מעשה גילוי העריות של בנות לוט ואביהן, ואת מעשה הזנות של יהודה ותמר כלתו". '

ואני מהרהר לי -

• כמה מההורים בישראל בכלל מודעים לספרים שילדיהם נדרשים לקרוא בלימודי הבגרות? ואלה שמודעים - האם הם מתקוממים על תכניהם, או שמא הם מזדהים עם הילדים על הבחירה בספרים שלפעמים נראית כמו המאמץ האינטנסיבי ביותר לבחור בספרים הכי משעממים שאפשר היה לדמיין ? 
• האומנם ראוי לאדם דתי לגזור גזירה שווה לפרקים מהתנ"ך וליצירה של סופר ישראלי מודרני? האומנם תלמידי הארץ בכלל מבינים שאסנת וציפורה אינן יהודיות? שלא לדבר על הסבתא רבתא של דוד המלך. 
• האומנם ראוי לפסול ספר על רקע אהבה יהודית-ערבית לתלמידי ספרות-מורחב במערכת חינוך המלמדת לכלל תלמידי הספרות את 'המאהב' של א.ב יהושע, כולל הקשר האינטימי בין נער הערבי ונערה יהודיה? 
• האומנם אפשר לטעון שאין הבדל בין הדרך בה נהג בדורית רביניאן משרד החינוך (בהנהגת השרים הקודמים) (דוגמא ועוד דוגמא) לדרך בה נוהג המשרד הנוכחי ? 
• האם יש דרך טובה מזו שעוררה פסילת הספר לדון דיון ציבורי נוקב בשאלת עמדתה של החברה היהודית בישראל כלפי נישואים מעורבים של יהודים וערבים ? 
• האם מי שפוסל ספרים, סופו שיפסול אנשים? 
• האם מי שפוסל אנשים שפסלו ספרים לא הגיע לשם קודם?

נדמה לי, שבמקום לתקוף כל-כך הרבה אחד את השני, אולי הגיע הזמן להודות בכך ש-

1. החינוך בישראל הוא פוליטי (כמו בכל מקום בעולם)
2. הדרך בה אנחנו מנהלים את החינוך בישראל מתעלמת מהעובדה הזו 
3. התוצאה, ניכור של כל תלמיד בחינוך הממלכתי, כשהוא מבין את נשף המסיכות, ורואה מאחורי המסווה של חינוך 'ממלכתי', אחיד, נקי מזהות פוליטית, את האמת המרה: שמנסים לחנך אותו פוליטית.