רגע של שפיות ואחריו רגע של צער

אחד משיאי השבוע הפוליטיים היה הדיון הציבורי שהתפתח סביב הקמפיין החדש של אם תרצו. הקמפיין יצא  נגד אמנים ישראליים שעשו את הלא יאומן בעיני 'אם תרצו' - הרשו לעצמם להזדהות פוליטית ולפעול במסגרת ארגוני שמאל. קשה לדמיין סימן דרך מדאיג מזה בדמוקרטיה: סתימת פיות באמצעות סימון.

אבל כמה וכמה חברי כנסת ושרים מהימין התייצבו לדגל, נהגו באומץ, ואותתו לכולנו שעוד לא אבדה התקווה.

ראש וראשון להם היה חבר הכנסת בני בגין (הליכוד). בגין אמר בריאיון לתקשורת כי "חיפוש, איתור וסימון של בוגדים כביכול הוא סממן פאשיסטי ותיק, מכוער ומסוכן". הוא קרא לחשוף את מקורות המימון של תנועת 'אם תרצו' ו"להתנער מפגיעתה הרעה".

אחריו הצטרף השר נפתלי בנט, שהגדיר את קמפיין אם תרצו: "מביך, מיותר ומבזה"

ואל הקולות השפויים והכל-כך חשובים האלה הצטרפה השרה מירי רגב: "יש להימנע מאמירות העלולות להוביל להסתה ואלימות. פגיעה בכל אדם בגין דעותיו הפוליטיות היא דבר פסול"

אחריהם באו אחרים, וסוף סוף שמענו גם את ראש הממשלה שלנו קם ומדבר : "אני מתנגד לקמפיין הפרסונלי של אם תרצו. התנגדתי גם לקמפיין הפרסונלי הקודם. בין הדרך הזו לבין חוק השתולים בהובלתי אין שום קשר. לא אתן יד לסימון אנשים ספציפיים, זו אינה דרכי.... בלי הסתה, בלי לרמוס אף אחד, נתווה את הדרך שלשמה נבחרנו בכל אותם מקומות שחששנו כל כך מלהתקרב אליהם. נאמר את האמת: תרבות, אקדמיה, משפט ותקשורת הם חלק מרכזי בחיינו, והימין סוף סוף מוכן להשפיע גם בהם. קידום ומימוש מדיניות כן, קמפיין פרסונלי לא".

תענוג לראות את הימין הפוליטי המתון כשהוא סופסוף קם ועושה מעשה, מנהל את המדינה, ומתווה את הגבולות. 

הבעיה הגדולה עם 'אם תרצו' היא פשוטה: האנשים האלה פשוט איבדו את הגבול בין הראוי לבין הלא-ראוי, מרוב שנאה לאנשים שלא חושבים כמוהם. כולנו יודעים לאן עלולה להוביל שנאת חינם מהסוג הזה. איבדנו מדינה לפני כמעט 2,000 שנה בדרך הזו. 

נוכח הרושם שהשוליים של הימין הקיצוני  הולכים ומתרחבים נדרשת פעולה ברורה. בגין, בנט ורגב והאחרים הראו שאפשר גם לעמוד בשלב מוקדם, ולסמן את הקו הראוי.

וכשהמנהיגים פועלים, האזרחים מגיבים. ראו למשל תגובתו של אברי גלעד שביטל הרצאה עבור אם תרצו והודיע: "זה זמן להתחבר ולא להתנתק, זמן לרפא ולא לפצוע. זה זמן למצוא מכנים משותפים בין הרוב השפוי, תוך הוקעת מתי המעט הקיצונים בשני הצדדים, ימין ושמאל. מה שאתם עושים ב'אם תרצו' זאת זריעה של שנאה מיותרת, וחלקי לא יהיה איתכם."

אבל אחרי רגע השפיות הזה, והשמחה שבצדו, בא הצער. כמה חבל שזה לא היה ראש הממשלה שלנו שקם כנחשון לפני המחנה. רק דמיינו כמה טוב היה במדינה שלנו, אם ראש הממשלה שלנו היה בנימין זאב בגין.