ויכוח מתפתח בין מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל , לבין לשכת ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו.
למה? אינדיק סיפר שנתניהו אמר לו בהלוויה של רבין 'תראה, תראה את זה. הוא הופך לגיבור עכשיו. אבל אם הוא לא היה נרצח, אני הייתי מביס אותו בבחירות ואז הוא היה נכנס להיסטוריה כפוליטיקאי כושל'
התקשורת והשמאל מטפסים על נתניהו, באינסטינקט פאבלובי משהו.
אז לשכת נתניהו נכנסה למגננה. קודם היא הראתה שאינדיק ונתניהו לא עמדו אחד ליד השני בהלוויה עצמה. אינדיק הבהיר שהוא התכוון לחלק של קבלת הארון שנערך בכנסת עצמה.
עכשיו לשכת ראש הממשלה והליכוד מחפשים תגובה חדשה.
בשביל מה זה טוב?
כולנו יודעים את האמת. והאמת היא שאם רבין לא היה נרצח, ואם הוא היה ממשיך באותה מדיניות שהתווה עד ל4/11/1995, הוא היה מפסיד בבחירות נובמבר 1996 לבנימין נתניהו בפער ענקי. זה מה שהראו הסקרים ערב מותו של רבין. אלה היו הסנטינמנטים בציבור שהרגיש שהפלסטינים תקעו לנו סכין בגב וניצלו את הסכמי אוסלו כדי להביא את הטרור לערינו.
זאת האמת.
למה נתניהו צריך להתבייש בזה?
אבל זו לא כל האמת.
זו רק חצי האמת.
יכול להיות שזו אולי הסיבה שבגללה נתניהו מתווכח?
רבין לא היה חייב להמשיך במדיניות אוסלו באופן עיוור. הוא היה יכול להתנער, להתכוונן מחדש ולדרוש מהפלסטינים לעמוד ברצינות במחוייבותיהם הבטחוניות.
פרס שהבין באיחור שהקדמת הבחירות היתה שגיאה, ניסה לעשות את זה בחודשיים שלפני הבחירות. אבל זה לא הלך לו. הציבור לא כל-כך קנה אותו כמר ביטחון, ולא במקרה - רישומם של פיגועי מרץ הנורא היה באמת נורא. פרס חשב שתמיכה עולמית תשפר את הדימוי שלו ולא הבין שהבחירות הקרבות יהיו פנימיות לגמרי. וכמו פרס קלאסי, הלוזר הצליח לאבד אפילו את הציבור הערבי באותן בחירות על רקע מבצע ענבי זעם והפאשלה ההיא בכפר קאנא, כשחיזבאללה הצליח לגרום לירי ישראלי על מתחם או"ם שפגע באזרחים רבים (אותו ירי שרק בדיעבד למדנו שנדרש לחילוץ כוח בפיקודו של נפתלי בנט, קצין במגלן דאז, שר חינוך דהיום).
ואז בא מאי, ואיתו הבחירות שפרס הקדים כשדמיין שהרצח ייתן לו את הנצחון, ונתניהו ניצח על חודו של אחוז.
אחרי אותן בחירות נתניהו המשיך במדיניות של פרס (עם טון דיבור אחר). הוא שינה כיוון אבל המשיך לשמור על הסכמי אוסלו ורוב הזמן זה הצליח לו (עם כמה חריגים כמו מנהרת הכותל) ואפילו המשיך למסור שטחים (חברון אהובתי) ואפילו המשיך לחתום הסכמים (הסכמי וואי).
אם רבין היה מתעשת אחרי מרץ הנורא, היו לו עוד 8 חודשים עד הבחירות שנועדו להתקיים בנובמבר 1996. היה לו מספיק זמן לשנות כיוון ולהתמודד ברצינות עם המציאות שנוצרה אחרי הסכמי אוסלו.
יכול להיות שאם הוא היה עושה את זה מצבנו היה טוב יותר?
יכול להיות שזה מה שנתניהו לא רוצה שנחשוב עליו?
שהוא פוחד מההבדל בין הדרך שבה נתניהו המשיך לקיים את הסכמי אוסלו לבין הדרך שבה רבין היה מתמודד איתם?
למה? אינדיק סיפר שנתניהו אמר לו בהלוויה של רבין 'תראה, תראה את זה. הוא הופך לגיבור עכשיו. אבל אם הוא לא היה נרצח, אני הייתי מביס אותו בבחירות ואז הוא היה נכנס להיסטוריה כפוליטיקאי כושל'
התקשורת והשמאל מטפסים על נתניהו, באינסטינקט פאבלובי משהו.
אז לשכת נתניהו נכנסה למגננה. קודם היא הראתה שאינדיק ונתניהו לא עמדו אחד ליד השני בהלוויה עצמה. אינדיק הבהיר שהוא התכוון לחלק של קבלת הארון שנערך בכנסת עצמה.
עכשיו לשכת ראש הממשלה והליכוד מחפשים תגובה חדשה.
בשביל מה זה טוב?
כולנו יודעים את האמת. והאמת היא שאם רבין לא היה נרצח, ואם הוא היה ממשיך באותה מדיניות שהתווה עד ל4/11/1995, הוא היה מפסיד בבחירות נובמבר 1996 לבנימין נתניהו בפער ענקי. זה מה שהראו הסקרים ערב מותו של רבין. אלה היו הסנטינמנטים בציבור שהרגיש שהפלסטינים תקעו לנו סכין בגב וניצלו את הסכמי אוסלו כדי להביא את הטרור לערינו.
זאת האמת.
למה נתניהו צריך להתבייש בזה?
אבל זו לא כל האמת.
זו רק חצי האמת.
יכול להיות שזו אולי הסיבה שבגללה נתניהו מתווכח?
רבין לא היה חייב להמשיך במדיניות אוסלו באופן עיוור. הוא היה יכול להתנער, להתכוונן מחדש ולדרוש מהפלסטינים לעמוד ברצינות במחוייבותיהם הבטחוניות.
פרס שהבין באיחור שהקדמת הבחירות היתה שגיאה, ניסה לעשות את זה בחודשיים שלפני הבחירות. אבל זה לא הלך לו. הציבור לא כל-כך קנה אותו כמר ביטחון, ולא במקרה - רישומם של פיגועי מרץ הנורא היה באמת נורא. פרס חשב שתמיכה עולמית תשפר את הדימוי שלו ולא הבין שהבחירות הקרבות יהיו פנימיות לגמרי. וכמו פרס קלאסי, הלוזר הצליח לאבד אפילו את הציבור הערבי באותן בחירות על רקע מבצע ענבי זעם והפאשלה ההיא בכפר קאנא, כשחיזבאללה הצליח לגרום לירי ישראלי על מתחם או"ם שפגע באזרחים רבים (אותו ירי שרק בדיעבד למדנו שנדרש לחילוץ כוח בפיקודו של נפתלי בנט, קצין במגלן דאז, שר חינוך דהיום).
ואז בא מאי, ואיתו הבחירות שפרס הקדים כשדמיין שהרצח ייתן לו את הנצחון, ונתניהו ניצח על חודו של אחוז.
אחרי אותן בחירות נתניהו המשיך במדיניות של פרס (עם טון דיבור אחר). הוא שינה כיוון אבל המשיך לשמור על הסכמי אוסלו ורוב הזמן זה הצליח לו (עם כמה חריגים כמו מנהרת הכותל) ואפילו המשיך למסור שטחים (חברון אהובתי) ואפילו המשיך לחתום הסכמים (הסכמי וואי).
אם רבין היה מתעשת אחרי מרץ הנורא, היו לו עוד 8 חודשים עד הבחירות שנועדו להתקיים בנובמבר 1996. היה לו מספיק זמן לשנות כיוון ולהתמודד ברצינות עם המציאות שנוצרה אחרי הסכמי אוסלו.
יכול להיות שאם הוא היה עושה את זה מצבנו היה טוב יותר?
יכול להיות שזה מה שנתניהו לא רוצה שנחשוב עליו?
שהוא פוחד מההבדל בין הדרך שבה נתניהו המשיך לקיים את הסכמי אוסלו לבין הדרך שבה רבין היה מתמודד איתם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה