הנצחה והעדרה

לפני 3 (שלושה) חודשים, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לנסות ולכתוב בלוג פוליטי ברצף. הנסיון היה מאלף עבורי ואני מקווה שגם הועיל במשהו עבור קוראיו.

עכשיו, כשהגיע הזמן לסיים ולהמשיך הלאה,
בפוסט הלפני-אחרון, חשבתי שכדאי להתייחס לתמונת הרקע של הבלוג.
חלק לא קטן מהקוראים זיהו שמדובר בפראפרזה על הר רשמור האמריקאי,
בו מונצחים 4 מגדולי האומה שלהם.

בהר רשמור שלי מונצחים כמה וכמה מראשי הממשלה שלנו.
תסכימו איתי שבישראל אי אפשר להסתפק רק ב-4
והאמריקאים האלה, מה הם בכלל מבינים?

אבל כמו שכבר שאלו אותי, עוד כשהתמונה נראתה לראשונה,
יש כמה וכמה ראשי-ממשלה שלא זכו להגיע ל'הר רשמור' שלי.
למה זה קרה להם ?

• שמעון פרס - הוא דווקא היה ראש ממשלה מצויין. אבל הוא גם קיבל פרס נובל שלא הגיע לו. וחוץ מזה, האם יש דרך טובה יותר להנציח את הלוזר הנצחי בעוד אנדרטה אחת אליה לא זכה להגיע?
• גולדה מאיר - הרבה יותר מראש ממשלה טוב, היא היתה שרת חוץ מצויינת. אם יש דוגמא לכלל שמנהיגות צריכה להינתן למי שלא רוצה בה, זה מי שהיה צריך להיות ראש ממשלה במקומה, פנחס ספיר.
• אהוד ברק - אני באמת צריך להסביר ? נדמה לי שאין קונצנזוס גדול מההסכמה שלא היתה בהיסטוריה הפוליטית של עם ישראל בדורות האחרונים אכזבה גדולה יותר מהאיש הזה. הבטחה גדולה שאת שברה אפשר רק להבין אם זוכרים את המצב בו הוא קיבל את המדינה לידיו ואת המצב בו הוא העביר אותה לידי אריאל שרון ז"ל. 
• משה שרת - עוד שר חוץ מעולה שטיפס גבוה מדי. מזכיר קצת את ביבי, לא? אלא שביבי היה שר חוץ תקופה קצרה מאוד בקריירה שלו, וזו אולי הטרגדיה הגדולה ביותר שלו. או שאולי זו בכללה הטרגדיה הגדולה ביותר שלנו? אבל אני סוטה מהעיקר. משה שרת שילם במקומו על הר רשמור המקומי כשבחר לסגור חשבון עם דוד בן גוריון בועידה ההיא, אז כשבן גוריון נלחם על מנהל תקין והפסיד, ואת ההפסד ההוא כולנו משלמים, עד היום.
• אהוד אולמרט - הדבר הכי עצוב בטרגדיה של אהוד אולמרט, זה הדמיון הפוטנציאלי שלו ללוי אשכול. הוא היה יכול להיות טוב כמו לוי אשכול. אבל ההסתבכויות שלו בפלילים לקחו אותו מהפוליטיקה, ועד היום קשה לי להחליט מי נפגע מזה יותר - הוא או אנחנו. וחוץ מזה, אנחנו לא ש"ס. כאן לא סוגדים לעבריינים מורשעים. את השיקום שלו שאולמרט יעשה במקום אחר.
• לוי אשכול - הוא היה ראש הממשלה הטוב בהיסטוריה של מדינת ישראל ואף אחד לא זוכר לו את זה. זה יהיה עלבון לו ולזכרו לשים אותו במחיצה אחת עם כל האגואים הנפוחים של האבות המייסדים האחרים. המציאות שלנו היתה נראית אחרת לגמרי, אם רק היה לו קצת יותר אגו, והוא היה מתעקש להישאר שר הביטחון במלחמת ששת הימים. רק דמיינו את הפתרון שלוי אשכול היה מעצב על הר הבית אחרי הנצחון, ללא מעורבותו של משה דיין, ואולי תבינו על מה אני מדבר. ואם קשה לכם להבין מה כל הרעש שאני עושה סביב לוי אשכול, תחשבו על ישראל של 1968-1969, לקראת מותו של אשכול, ותשוו אותה לישראל של היום.