למי אפשר להאמין כאן ?

"אם אין לנו זכות לחיות בחברון, ביריחו, בבית־אל, אין לנו זכות להיות בשום מקום בארץ הזאת."
יודעים מי אמר את זה ? 

אותו האיש שהחזיר את חברון לפלסטינים. בנימין נתניהו.

"הגז טבעי הוא מונופול ככל מונופול, וצריך לפרק אותו. אני יודע לטפל במונופולים וכבר עשיתי זאת - מדינה נורמלית צריכה דבר אחד - תחרות". 

יודעים מי אמר את זה? 

שר האוצר שלנו, משה כחלון, זה שברח מנושא הגז.

הייתי יכול להמשיך ולהביא עוד ועוד ציטוטים. אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

ואל תטעו - אם הממשלה היתה ממשלת שמאל, הייתי יכול להביא ציטוטים דומים

של ראש הממשלה הרצוג ושרת האוצר יחימוביץ' ושר החוץ לפיד

(לא הבאתי ציטוטים של הרבה שרים מהממשלה הנוכחית כי ביבי, 

מה אפשר לעשות, 

מחזיק בכל-כך הרבה תיקים)

האמת העצובה היא שהמילה של אנשי הציבור שלנו היא לא מילה.
כולנו יודעים את זה.
ובכל זאת, כשאתה מדבר עם אנשים ברחוב 

אתה מקבל את הרושם 

כאילו יש ערך לדברים שנאמרים על ידי הפוליטיקאים.

איך זה קורה לנו, הפער הזה, 

בין מה שאנחנו יודעים בלב 

למה שאנחנו אומרים בויכוח ?