יום שבת, 13 בפברואר 2016

אינך יכול לתת את מה שאין לך

אינך יכול לתת את מה שאין לך טוען המזרחן מרדכי קידר
כשהוא מסביר מדוע לא יהיה שלום במזרח התיכון בין ישראל לשכנותיה
כל עוד לא יהיה שלום בין הערבים לבין עצמם:


יש משהו מושך מאוד בטיעון זה של קידר.
אבל יש בו גם בעיה בולטת.

עובדה, לישראל יש הסכמי שלום יציבים עם שתי מדינות:

  1. מצרים 
  2. ירדן 

יתרה מכך, לישראל יש יחסים לא רשמיים יציבים עם כמה וכמה מדינות במזרח התיכון
(ששמן לא יוזכר מטעמים ברורים, אבל שלפחות לגבי חלקן, הסוד כבר מזמן גלוי לגמרי).

איך נבדיל בין הערבים שיודעים לעשות שלום לבין אלה שאינם יודעים לעשות שלום ?

יתרה מכך, במקרים מסויימים, ייתכן שעצם הסכם השלום ישנה את התהליכים הפנימיים באותה מדינה. אחרי הכל, מצרים של ערב הסכם השלום עם ישראל היא איננה אותה מדינה שלאחריו. התודעה היא קצת אחרת, אחרי מהלך שכזה.

אם כבר אפשר לטעון את ההיפך: בזכות עשיית השלום עם ישראל, ילמדו הערבים לעשות שלום בינם לבין עצמם.

ואם הטענה הזו נכונה, מה האחריות המוטלת עלינו ? 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה